פתיחה:
הליך הוצאתו של רעיון טכנולוגי מהכוח אל הפועל הינו תהליך ממושך המציב בפני היזם מכשולים רבים. אחד המכשולים המשמעותיים ביותר בעת הקמת חברת הזנק הינו מציאת מקור מימון ו/או השקעה ראשוניים (SEED""), אשר יבסס את תשתית המיזם ויסייע באספקת התנאים הראשוניים לשם בדיקת יעילותו ותועלתו של הפרויקט.
בפני היזם עומדות מספר אפשרויות מימון: השקעה על ידי חברת הון סיכון ("Venture Capital"), משקיע פרטי ("Angel"), קו אשראי למימון פעילות, ואף שימוש באקסלרטור ("Accelerator").
מסלול מימון נוסף הינו שימוש בחממות טכנולוגיות ("OCS Funded Incubator").
מאמר זה יסקור את מסלול ההשקעה באמצעות החממות הטכנולוגיות (להלן: "תכנית החממה הטכנולוגית"), ואת השלכותיו המרכזיות.
מהי חממה טכנולוגית?
חממה טכנולוגית הינה אחד המסלולים המובילים בהם נעזרים יזמים כאשר מנסים לקדם מיזם בעל פיתוח טכנולוגי משמעותי. תכנית החממות הטכנולוגיות מאפשרת למיזמים מתאימים לקבל תמיכה כספית משמעותית לשם פיתוח המיזם.
המודל הישראלי פועל באמצעות זיכיון הניתן לזכיין מטעם רשות החדשנות (או בשמה הקודם: "המדען הראשי"), המפעיל את מתחם החממה.
המדינה מספקת תמיכה כספית משמעותית על ידי השקעת 2-3.5 מיליון שקלים בכל מיזם למשך תקופה של שנתיים, המהווים 85% מן התקציב המאושר, ובכך לוקחת על עצמה את מרבית הסיכון בהשקעה. בתמורה למימון, זכאית המדינה לתמלוגים מהכנסות מהמיזם, מבלי שתקבל זכויות בעלות כלשהן על הפרויקט. בצורה זו, מתרכזים בעלי ההחלטות במיזם במחקר ופיתוח המוצר הטכנולוגי לשם בדיקת כדאיותיו הטכנולוגית והכלכלית, תוך נטילת סיכון כלכלי מינימלי.
הזכיין מצידו, משקיע 15% מהתקציב המאושר, בתמורה לקבלת מניות בחברה היזמית. בנוסף, מתחייב הזכיין לספק לכל מיזם אשר נמצא מתאים לקבלת המימון מערך סיוע מקיף הכולל בין היתר: מקום עבודה פיזי ותשתיות, שירותים אדמיניסטרטיביים, הנחיה טכנולוגית ועסקית, סיוע משפטי ושיווקי, התאמה עסקית לעולם התוכן של המיזם ועוד. אולם, יתרונה הגדול של תכנית זו טמון בהיותה של החממה שותף מנוסה, עתיר ניסיון והתמחות בהובלת מיזמים המסייעת בגיוס כספים ובהיערכות לשיווק המוצר.
בעניין זה, יובהר כי קביעת גובה ההשקעה של החממה תלוי בסוג הפרויקט ובמיקומה הגיאוגרפי של החממה. רשות החדשנות מספקת מגוון רחב של תוכניות בהתאם לאופיו של המיזם. דוגמה נפוצה הינה פרויקטים מתחום הביו-טכנולוגיה. בחממות מתחום זה שיעור התקציב המאושר למיזמים אלו רחב משמעותית ממיזמים טכנולוגיים אחרים, וכן תקופת התמיכה בפרויקטים אלו ממושכת יותר ועומדת על שלוש שנים.
מערך שיקולי היזם בשימוש בתכנית החממות הטכנולוגיות
מערך השיקולים של היזם נע על מגוון רחב של קריטריונים בטרם גיבוש החלטתו למימוש המיזם באמצעות חממות טכנולוגיות:
ראשית, מיקומה של החממה הינו שיקול קריטי, שכן מלבד קביעת גובה המימון מטעם זכיין החממה והמדינה, על בעל המיזם לגייס כוח אדם איכותי מתאים מאזורי פריפריה.
שנית, שיעור החזקת המניות בחברה מהווה גם כן שיקול חשוב. בעת פיתוח המוצר, תוך שימוש בתכנית החממות, מוקצות לזכיין החממה מניות בחברה כתמורה עבור ההשקעה וכן עבור השירותים והתמיכה המסופקים על ידו. הקצאת המניות נעשית בעת ההתקשרות עם החממה, קרי: טרם קבלת המימון והשירותים להם התחייבה החממה. הקצאת המניות כאמור טרם קבלת מימון ראשוני, עלולה לפגוע בחלקו של היזם במיזם בהמשך הדרך, בעת כניסתם של משקיעים נוספים ולעיתים אף טרם השלמת הפיתוח של המוצר וקביעת המשך דרכו.
כמו כן, קיימים שיקולים משפטיים פנימיים נוספים המצריכים מחשבה טרומית מעמיקה טרם שימוש בתוכניות החממות.
אחד השיקולים המרכזיים נוגעים באופן השימוש בקניין הרוחני (IP) והעברתו מחוץ לארץ. בעבר, חברות שפיתחו את המוצרים שלהן בסיוע רשות החדשנות לא יכלו לסחור בקניין הרוחני שלהם או לניידו לחוץ לארץ בשל המגבלות שהעמיד החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק המחקר והפיתוח") טרם תיקוניו. מגבלות אלו הערימו קשיים על ביצוע עסקאות אל מול חברות זרות.
בעקבות כך, תוקן לימים חוק המחקר והפיתוח כך שהעברת IP לחוץ לארץ תינתן לאחר קבלת אישור מפורש מטעם רשות החדשנות ובתמורה לתשלום בהתאם לנוסחה שנקבעה בחוק.
אולם, תיקונו של חוק המחקר והפיתוח הגדיל משמעותית את הסכום שיש לשלם למדינה במקרה של מכירה או העברת ידע מחוץ לישראל אך לא קבע כל הגבלה על הסכום. מצב זה הוביל תאגידים רבים לתור אחר דרכי מימון אלטרנטיביות למיזם. בכך, הלכה למעשה, איבדה המדינה את התמריץ להשארת פעילותם של התאגידים בארץ.
נושא זה הוסדר במסגרת סדרת תיקונים נוספת לחוק המחקר והפיתוח והתקנת תקנות מכוחן, הושמה והוגבלה תקרת ההחזרים למדינה עקב העברת הקניין הרוחני לחו"ל. כך, במסגרת תקנות שהותקנו לחוק המחקר והפיתוח בשנת 2012 נקבעו הסכומים המירביים שיש לשלם למדינה במקרה של מסחרו הקניין הרוחני, ונקבע כי (1) במקרה של העברת ידע אל מחוץ לישראל אך השארת פעילות מחקר ופיתוח בישראל תידרש החברה לשלם סך של עד פי שלושה מסך המענק שקיבלה המדען; (2) במקרה של הפסקת כל הפעילות בישראל, החברה תידרש לשלם סכום של עד פי שישה מסך המענק שקיבלה החברה המדען.
סוגייה הסדרת תשלום התמורה המגיעה למדינה במקרה של מסחור הקניין הרוחני בעבור רישוי ידע (לדוגמה באמצעות הסכם רישיון אל מול חברה בינלאומית באופן בלעדי או כחלק מ-Cross Licensing) מקבלת משנה תוקף בעת התקשרות מיזמים בתחום הפרמצבטיקה, המכשור הרפואי והביוטכנולוגיה, בהם תחום רישוי הקניין הרוחני הינו חלק אינטגרלי במסגרת שיתופי פעולה בתחום זה. יודגש, כי לאחרונה נעשו הבהרות במסגרת חוק החדשנות ונהלי הרשות בנושא זה. על המיזם לקבל אישורים מתאימים מטעם וועדת המחקר מטעם רשות החדשנות. כמו כן, תהיה החברה כפופה בתשלום תמלוגים וזאת בהתאם לאופייה של ההרשאה למידע.
סיכום
תכנית החממות הטכנולוגיות מהווה פתרון מצוין לבעלי חזון ורעיון טכנולוגי בעל פוטנציאל עסקי רווחי בתחילת דרכו. הסיוע אשר מתקבל מהזכיין ומהמדינה ממצה וכתוצאה מכך, מרבית עיסוקו התפעולי של היזם הינו בפיתוח המוצר. אולם, שיקולים רבים בתוכנית מסוג זה מעלים נקודות לגביהן ראוי לתת את הדעת: האם בתמורה להשקעה ומגוון השירותים משתלם ליזם לוותר על חלק נכבד ממניותיו? סוגיית טכניות שונות כגון מיקומו של המיזם – באיזונו של מיקום גיאוגרפי לעומת תקציב וכמובן קשיים בירוקרטיים בקבלה לתוכנית והנגשת ה-IP למשקיעים מחו"ל. מגוון השיקולים הינו רחב ומצריך מחשבה עמוקה לאיזון היתרונות והחסרונות בטרם הגשת מועמדות להצטרפות לתכנית החממות הטכנולוגיות.