רקע
ברוב המכריע של הסכמי השקעה, המשקיע דורש ואף מקבל זכויות שונות הנועדות להבטיח, ככל הניתן, פיקוח אפקטיבי על התנהלות החברה ואופן קידום עסקיה, והכל מתוך מטרה שהכספים המושקעים על ידו בחברה ינוהלו בתבונה ולא ירדו לטמיון.
אחד הגורמים המשמעותיים בגינם משקיע מוכן להשקיע החברה, מלבד המוצר עצמו ואף מעבר לכך הוא ההון האנושי בחברה. קרי: המייסדים. משכך, אחד האינטרסים הברורים של משקיע הינו להבטיח ולשמר ככל שניתן את הישארותם של המייסדים ואנשי המפתח בחברה.
במהלך השנים השתרשו מספר מנגנונים שמטרתם לנסות להבטיח שימור של אנשי המפתח בחברה, העיקריים שבהם הינם: אחד, הגבלת האפשרות של המייסדים להעביר את מניותיהם בחברה לצד שלישי בתקופת זמן קצובה; והשני, הכפפת הון המניות של המייסדים למנגנון של רכש חוזר בדמות תקופת הבשלה הופכית, קרי Reverse Vesting. יש לציין כי מנגנונים אלו באים לצד המנגנונים האחרים המקובלים בין הצדדים כגון: זכות סירוב ראשונה, זכות למכירה כפויה, זכות הצטרפות וכו'.
המנגנון הראשון שציינו לעיל, קובע למעשה תקופה קצובה, לרוב מקובל לקבוע תקופה של 24 חודשים, במהלכם המייסדים אינם רשאים להעביר את מניותיהם בחברה לכל צד שלישי. האפקטיביות של מנגנון זה תלויה בעיקר בתקופה בו מתקבלת ההשקעה בחברה. ככל והחברה מצויה בשלבים ראשוניים האפקטיביות של המנגנון הזה היא פחותה מאחר ובשלב זה הסיכוי של מייסד להעביר את מניותיו לצד שלישי הינו בלתי סביר.
המנגנון העיקרי אשר עשוי לשמור על האינטרס של המשקיע בשימורה מייסדים בחברה אם כן הינו המנגנון השני בו נתמקד במאמרנו זה, הוא מנגנון הרכש ההופכי של המניות, ובלעז מנגנון ה- Reverse Vesting (להלן: "מנגנון RV").
מנגנון ההבשלה – Reverse Vesting
מדובר במנגנון שמכפיף את האחזקות של המייסד להישארותו בחברה ובמקרה שהמייסד יבחר שלא להישאר בחברה, המשקיע יוכל לרכוש את האחזקות של המייסד ללא תמורה. מדובר במנגנון דרסטי למדי, שהרי מדובר במייסד שהוא עצמו הקים את החברה ויש לו הון מניות בחברה, ואז מגיע משקיע שמציב תנאי להשקעתו בחברה אשר הלכה למעשה קובע שהאחזקות של המייסד בחברה תלויות בכך שהוא ימשיך לעבוד בחברה.
ברוב המכריע של המקרים, המגבלה על האחזקות של המייסד היא הדרגתית ופוחתת עם הזמן (למעט חריגים שיפורטו להלן). מדובר בהבשלה הדרגתית של הון המניות על פני תקופות זמן קבועות מראש, כאשר מניות שטרם "השתחררו" ממשיכות להיות כפופות לזכות רכישה (Repurchase) ללא תמורה על ידי המשקיע/ים (לפי חלקם היחסי בחברה). במילים אחרות, הון המניות של המייסד במלואו או בחלקו, כפוף לזכות של המשקיע לרכוש את החלק של המניות שלא השתחרר מהמגבלה, ללא תמורה.
ניתן לקבוע מנגנון לינארי, כלומר הבשלה רבעונית או חודשית על פני שנתיים, או לקבוע מנגנון שאינו לינארי, לדוגמא הבשלה על פני תקופה של שנתיים כאשר מחצית מהמניות משתחרות רק בתום השנה הראשונה (cliff של שנה) ויתרת המניות משתחרות באופן שווה בתום כל רבעון של השנה השנייה.
ניקח לדוגמא מייסד המחזיק ב- 240,000 מניות של החברה.
לצורך הדוגמא נניח שכל אחזקות המייסד נתונות למנגנון הבשלה של שנתיים עם cliff של שנה והבשלה חודשית במהלך השנה השנייה.
בדוגמא הנ"ל המניות של המייסד ישתחררו כך:
בתום השנה הראשונה ישתחררו 120,000 מניות;
ובשנה השנייה ישתחררו 10,000 מניות בתום כל חודש.
רכישת מניות ללא תמורה
במקרה וטרם תום תקופת ההבשלה המייסד החליט לעזוב את החברה כך שחלק מהמניות אשר בבעלותו טרם השתחררו, יש לקבוע למי הזכות לרכוש את המניות, לחברה, או למשקיע.
לרכישת המניות ללא תמורה על ידי החברה יש מגבלות בחוק, וככל החברה לא עונה על התנאים הקבועים בחוק אין היא יכולה לרכוש את המניות. נציין כי אחד התנאים שמציב החוק לחברה המבקשת לרכוש את מניותיה הינו שהחברה, בעת רכישת המניות, יכולה לחלק דיבידנדים. מאחר וברוב המקרים של חברות הזנק, בשלב בו נכנס המשקיע ובשלב תקופת ההבשלה אין החברה רווחית, כלומר החברה אינה עומדת בתנאים של חלוקת דיבידנדים, המשמעות היא שהחברה לא יכולה לרוכש את המניות שטרם הבשילו.
משכך, נהוג לקבוע כי מניות שטרם הבשילו הזכות לרכוש את אותן המניות ללא תמורה תהיה של החברה, ובמידה והחברה לא תעמוד בתנאים הקבועים בחוק לרכישת המניות, הזכות תהיה של המשקיע.
סעיפי אקסלרציה במנגנון RV
מנגנון נוסף אשר מקובל לקבוע ב- RV הינם סעיפי אקסלרציה, כלומר מקרים שבהם גם אם טרם כל המניות הבשילו, תהיה האצה של ההבשלה ויראו את כל המניות "בשלות" והמנגנון לא יחול לגביהן. כך, למשל במקרה אקזיט ו- IPO. בסיטואציות אלו, נניח והחברה מוכרת את כל הון המניות (אקזיט) לאחר שנה וחצי מתחילת תקופת ההבשלה. אם נלך לפי הדוגמא לעיל, לכאורה למייסד טרם השתחררו 60,000 מניות (10,000 מניות בגין כל חודש). במקרה של אקזיט גם אם כל המניות של המייסד עדיין לא הבשילו תהיה האצה של תקופת ההבשלה ויראו גם את 60,000 המניות בשלות כך שהמייסד יוכל למכור את כל הון המניות שלו בעסקת האקזיט.
מקרה נוסף בו מקובל להאיץ את תקופת ההבשלה הוא במקרה של סיום העסקתו של המייסד מתפקידו בחברה. מקובל כי במקרה והחברה היא זאת שבוחרת לפטר את המייסד מתפקידו, מסיבות מסוימות שנקבעות מראש, גם אז תהיה האצה של תקופת ההבשלה. יתכנו מקרים שגם סיום העסקה שמגיע מצידו של המייסד יזכה אותו בהאצה של תקופת ההבשלה, המקרה הבולט הינו הורדה משמעותית בתפקידו של המייסד בחברה.
הגורמים המשפיעים על המשתנים במנגנון
כפי שצויין לעיל, מנגנון RV משתנה ממקרה למקרה ממייסד לאיש מפתח וכו'.
כאמור, בדרך כלל האחד הגורמים המשפיעים על המנגנון הינו השלב בו נכנס המשקיע לחברה. ככל ומדובר בשלבים ראשוניים, המשקיע ידרוש תקופת הבשלה ארוכה יותר ו- תקופת Cliff ארוכה יותר.
גורם נוסף המשפיע על מנגנון ה-RV הינו רמת תרומתו של המייסד לחברה. ככל ומדובר במייסד שהינו פעיל ותרומתו לחברה הכרחית יותר, המשקיע יבקש להבטיח את הישארותו של המייסד בחברה פרק זמן ארוך ככל האפשר. משכך, המשקיע ידרוש, ככל הנראה, תקופת הבשלה ארוכה יותר (לעיתים אף 4 שנים), לעיתים תוך הבטחת אופציות נוספות למייסד.
כמובן שהדברים משתנים ממקרה למקרה ובסופו של דבר, יכולת המיקוח של הצדדים היא שתכריע בסופו של דבר. יש לזכור שהיכולת לשמור על איזון בין האינטרסים השונים היא זאת שתוביל למנגנון הראוי ביותר.
סיכום
דומנו כי מנגנון RV הינו מנגנון ראוי אשר בא להבטיח הן את האינטרסים של המשקיע והן את האינטרסים של החברה. נוכח העובדה כי תפקידו של המייסד הינו הכרחי ומהותי לקידומה והצלחתה של החברה, הרי במקרה ובו מייסד יחליט לעזוב את החברה לאחר כניסתו של משקיע, הדבר מן הסתם ירע את מצבו של המשקיע וגם את מצבה של החברה.
עוד נציין, כי ראוי גם לשמור על איזון בין האינטרסים של הצדדים, קרי החברה והמשקיע מחד והאינטרס של המייסד מאידך. יש לקבוע מנגנון אשר יתחשב בגורמים שונים, כגון השלב בו מצויה החברה, פרק הזמן שהמייסד השקיע בחברה טרם כניסתו של המשקיע, ועוד.