בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה ההופכת שכיחה יותר ויותר, בה חברות שונות מחליטות "להוציא" מבין שורותיהן עבודות ספציפיות של מחקר ופיתוח ולמסרן לפיתוח אצל חברות חיצוניות המתמחות באותו תחום ספציפי.
לרוב, ישנן שתי סיבות לביצוע מיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח; האחת, היא כאשר העבודה הנדרשת היא אינה בתחום המומחיות של החברה הזקוקה לפיתוח, כמו למשל בנק אשר מתקשר בהסכם עם חברת מחשוב לצורך פיתוח תוכנה בנקאית לשימוש בסניפיו. הסיבה השנייה למיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח, הינה כאשר לחברה המזמינה אין את המשאבים המתאימים לצורך ביצוע העבודה בעצמה (קורה לרוב בחברות טכנולוגיות צעירות וסטארט-אפים).
ככלל, כאשר חברה מחליטה "להוציא" עבודת מחקר ופיתוח מסוימת לחברה חיצונית, ההסכם העיקרי המסדיר את מערכת היחסים בין השתיים הינו הסכם פיתוח. הסכם זה מאגד את כל התנאים המסחריים והכלים המשפטיים הנדרשים לשתי החברות (אך בעיקר לחברה המזמינה), על מנת לשמור על זכויותיהן באופן המלא ביותר.
בכדי להקטין את החשיפה והסיכונים הרובצים לפתחה של חברה פלונית (כפי שיפורטו בהרחבה להלן), נהוג לקבוע בהסכם הפיתוח מנגנונים המטפלים, בין היתר, בלוחות הזמנים לביצוע עבודות המחקר ו/או הפיתוח, בסוגיית הבעלות בתוצרי הקניין הרוחני הקשורים בפרויקט, באופן ומועדי התשלום בעד העבודות, באפשרות קיום מנגנון נאמנות בו נאמן מחזיק במוצר שיפותח בתקופת פיתוחו, בהתחייבות מצד החברה המפתחת שלא להעניק שירותים דומים לחברות מתחרות, בהתחייבות לשמירה על סודיות על ידי החברה המפתחת ועוד.
שיקולים של בעד ונגד מיקור חוץ של R&D
אחד היתרונות המרכזיים במיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח, הוא שימוש בגורם אשר אמור להיות מומחה בתחומו, כך שאמורה להיווצר אופטימיזציה עבור החברה המזמינה מבחינת איכות המוצר או הפיתוח אותו היא אמורה לקבל בסופו של יום. לדוגמא, כאשר חברה מחליטה לפתח מוצר, הכולל בתוכו רכיב אשר תכנונו ו/או פיתוחו לאו דווקא קשורים באופן ישיר לתחום עיסוקה המרכזי, עדיף ויעיל יותר לאותה חברה לפנות לגורם חיצוני, בעל מומחיות בתחום אליו קשור אותו רכיב, על מנת שיפתח אותו עבורה.
יתרון נוסף הינו התייעלות של החברה המזמינה, דרך חיסכון במשאבים ובכוח אדם. פעמים רבות, יעיל יותר ומשתלם יותר לחברה מסוימת לשכור חברה חיצונית לביצוע עבודת פיתוח או מחקר ספציפית, מאשר לשכור עובד או מספר עובדים אשר יבצעו באופן פנימי את אותה העבודה. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחברות סטארט-אפ צעירות, אשר אינן מבוססות דיו ובעלות המשאבים הדרושים על מנת לבצע באופן עצמאי (in house) את עבודות המחקר והפיתוח בהן הן מעוניינות.
ברם, מול כל היתרונות התומכים במיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח, קיימים מן הצד השני גם חסרונות, אשר האיזון ביניהם הוא לא עניין של מה בכך.
החיסרון, או הסיכון, הגדול ביותר במיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח, הינו סוגיית הבעלות במוצר ובקניין הרוחני הקשור בו. עצם הוצאת היוזמה ו/או הרעיון מבין כותלי החברה לגורם חיצוני, מהווה סיכון אשר חברות רבות חוששות מאוד ללקחו, ולעיתים בצדק. אמנם, רוב הסכמי הפיתוח כוללים הוראות ברורות הקובעות מיהו הבעלים של הקניין הרוחני וכן התחייבות לסודיות, אך עדיין החשיפה היא גדולה יותר מאשר ביצוע העבודות על ידי עובדי החברה.
בהמשך ישיר לאמור לעיל, כאשר מוציאים עבודה מסוימת לביצוע על ידי גורם חיצוני, קשה יותר לחברה המזמינה לפקח על אותו גורם חיצוני, וזאת בניגוד למצב בו העבודה הייתה מבוצעת באופן פנימי על ידי עובדי החברה, עליהם קל יותר לפקח ולשלוט. בהערת ביניים יצוין, כי בדרך כלל כאשר עובדי חברה מסוימת מבצע עבודת מחקר או פיתוח עבורה, הוראות החוק קובעות מפורשות כי ככל ולא סוכם אחרת, הזכויות באותה עבודה הן של החברה בה מועסק העובד[1].
מיקור חוץ של R&D בסטארט-אפים וחברות טכנולוגיות צעירות
האיזון בין היתרונות והחסרונות במיקור חוץ של עבודות מחקר ופיתוח, מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בחברות סטארט-אפ צעירות, שכן הבחירה בין פנייה למיקור חוץ לבין ביצוע העבודות באופן פנימי, עשויה להוות החלטה גורלית אשר תשפיע באופן ישיר על הישרדותה והצלחתה של החברה.
חברת סטארט-אפ צעירה אשר אין ברשותה את המשאבים הפיננסיים ואת כוח האדם לבצע עבודות מחקר ופיתוח באופן עצמאי, על פניו חייבת לפנות לחברה חיצונית אשר תבצע את העבודות הללו עבורה. ברם, עצם הפנייה לגורם חיצוני פותחת בפני החברה הצעירה סיכונים רבים, בין היתר כאלה הנובעים ממצב בו יתגלע סכסוך בינה לבין החברה המבצעת. סכסוך כאמור (או אפילו עיכוב במסירת המוצר או הפיתוח), עלול להביא לקריסה טוטאלית של החברה, שכן לאור היותה בחיתוליה, אינה בעלת המשאבים הכספיים והגב הדרוש על מנת לשרוד את התקופה הקשה.
סיכום
בבוא חברה פלונית להחליט האם לפנות למיקור חוץ של עבודות פיתוח או מחקר כלשהן, קל וחומר כאשר מדובר בחברה טכנולוגית צעירה, עליה לשקול בכובד ראש את היתרונות והחסרונות הגלומים בפעולה שכזאת ולהבין את החשיפה הפוטנציאלית שקיימת במיקור חוץ של מחקר ופיתוח. זאת ועוד, עליה לבחור בחברה מבצעת בעלת מוניטין מוכח בתחום וכן להכיר ולהבין את הסוגיות המורכבות הנלוות לנושא, על מנת להגיע להסכם פיתוח אשר ישמור ויגן על מלוא האינטרסים שלה.
[1] חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007, סעיף 34; וכן חוק הפטנטים, תשכ"ז – 1967, סעיף 132.