פרוטוקול מדריד הינו פרוטוקול עליו חתומות למעלה מ-100 מדינות ברחבי העולם, שמטרתו הינה הנגשה וייעול הליך הגשת בקשה לרישום סימן מסחר באופן בינלאומי.
כפי שיוסבר בהרחבה במסגרת מאמר זה, הפרוטוקול מאפשר לבעלים של סימן מסחר רשום (או לכל הפחות, לבעלים של בקשה לרישום סימן מסחר), להגיש, בפעולה יחסית פשוטה, בקשה לרישום הסימן גם בכל אחת מהמדינות החברות בפרוטוקול, וזאת באופן מרוכז ומבלי להידרש לפניה פרטנית לכל מדינה ומדינה.
לאמור לעיל ישנם יתרונות רבים, אך ישנם גם חסרונות, כפי שיוסבר להלן.
מבוא:
עד לחתימה על פרוטוקול מדריד בשנת 1989 ולהקמת מערכת הרישום הבינלאומית במסגרת הפרוטוקול, , כל אדם אשר התעניין ברישום סימן מסחר שבבעלותו במדינה זרה, היה עליו לנהל בעצמו הליכי רישום נפרדים, קרי היה עליו להגיש בקשה נפרדת בכל אחת מהמדינות בהן ביקש לרשום את סימן המסחר. למותר לציין, כי הליך זה גרם לסרבול משמעותי, הן מבחינת לוחות הזמנים והן לאור העובדה כי דיני הרישום בכל מדינה ומדינה היו שונים ודרשו הכנה שונה מצד מגיש הבקשה.
ברם, לאחר החתימה על פרוטוקול מדריד, אופן הגשת בקשה לרישום של סימן מסחר באופן בינלאומי הפך קל יותר באופן משמעותי, כאשר כל שנדרש הוא שלמבקש יהיה סימן מסחר רשום (או לכל הפחות בקשה פתוחה לרישום הסימן) באחת מהמדינות החברות בפרוטוקול. בהתקיים תנאי סף זה, על המבקש להגיש בקשה לרישום בינלאומי של הסימן ישירות לארגון WIPO – World Intellectual Property Organization (הממוקם בשוויץ), ובאמצעותו תתבצע ההגשה לרישום באופן אוטומטי בכל אחת מהמדינות השייכות לפרוטוקול, בהן מתבקש הרישום.
בפועל, WIPO בודק את הבקשה לרישום בינלאומי של סימן המסחר באופן טכני בלבד. ככל והבחינה הטכנית תצלח, יתקבל מספר בקשה בינלאומי והסימן יעבור לרישום בכל מדינה ומדינה. בשלב זה, כל מדינה תבצע באופן עצמאי בחינה טכנית ובחינה מהותית של הבקשה לרישום. לאחר בדיקה כאמור, כל מדינה תהא רשאית, בתוך 18 חודשים, להגיע להחלטה באם לדחות או לקבל את הבקשה.
פרוטוקול מדריד בעיני חוקי מדינת ישראל:
על אף שפרוטוקול מדריד נחתם כבר בשנת 1989, ישראל הצטרפה לפרוטוקול רק בשנת 2010.
בעקבות הצטרפותה כאמור של ישראל לפרוטוקול, חוקק תיקון מספר 5 לפקודת סימני המסחר, תשס"ג – 2003, אשר החיל את הוראות הפרוטוקול על הליכי רישום סימני מסחר בישראל. על פי התיקון, כל מי שרשום על שמו סימן מסחר או שהגיש בקשה לרישום סימן מסחר, רשאי להגיש בקשת רישום בינלאומית.
התיקון אף הרחיב והוסיף כי בין רישום סימן המסחר הבינלאומי לבין הרישום המקומי שלו קיימת תלות, אשר באה לידי ביטוי בעובדה כי ככל והסימן יימחק מכל סיבה שהיא במדינת המקור בה הוא נרשם (במקרה דנא, ישראל), במהלך 5 השנים שלאחר הגשת הבקשה הבינלאומית, הרי שכל הסימנים שנרשמו במדינות זרות מתוקף הפרוטוקול, ימחקו גם הם. התלות הנ"ל נחשבת בעיני רבים כחיסרון של הפרוטוקול, כפי שיוסבר בהמשך.
יתרונות וחסרונות של פרוטוקול מדריד:
ברי לכל כי היתרון המרכזי בפרוטוקול מדריד הוא הייעול בהגשת בקשת רישום בינלאומית, בכך שאין עוד צורך לפנות באופן פרטני לכל מדינה ומדינה בה מתבקש הרישום, אלא ניתן לפנות בבקשה אחת ישירות ל- WIPO, אשר תכלול בתוכה את כל המדינות המבוקשות על ידי מגיש הבקשה. הגשת בקשה באופן זה, מפחיתה באופן משמעותי את העלויות הכרוכות ברישום בינלאומי של סימני מסחר. יתרון זה חל גם כאשר בעל סימן בינלאומי רשום מעוניין לחדש את הרישום שלו, שכן החידוש מתבצע גם כן באמצעות הגשת בקשה מרוכזת אחת ל- WIPO.
יתרון נוסף הוא המאגר הנוח לשימוש ש- WIPO מציע, שבאמצעותו ניתן לחפש סימני מסחר רשומים (או בקשות שהוגשו) באופן מרוכז בכל המדינות החברות בפרוטוקול. כך, אין עוד צורך לאתר את מאגר סימני המסחר של כל מדינה ומדינה בכדי לבדוק האם רישום סימן פלוני במדינה זו הוא אפשרי, אלא החיפוש באמצעות WIPO מרכז כבר את כל התוצאות מכל המדינות החתומות על הפרוטוקול. מדובר בחיסכון משמעותי ביותר במשאבים ובזמן.
מנגד, קיימים גם כמה חסרונות לפרוטוקול. המרכזי שבהם, הוא התלות המוזכרת לעיל בין הרישום הבינלאומי לבין הרישום המקומי, במהלך 5 השנים הראשונות לאחר הגשת הבקשה. כך, אם מגיש הבקשה הוא כזה אשר ברשותו רק בקשה לרישום סימן המסחר בארץ (ולא סימן רשום), אזי אם רשם סימני המסחר ידחה את בקשתו לרישום בישראל, או יעניק לה הגנה יחסית מוגבלת, אזי הבקשה הבינלאומית גם כן תדחה או תוגבל, בהתאמה, כפי שבוצע בישראל.
חסרון נוסף, הוא במצב בו בעלים של סימן מסחר בינלאומי רשום, מעוניין להעביר את הזכויות בסימן המסחר לצד שלישי, אשר מקום מושבו/התאגדותו, הוא במדינה אשר אינה חתומה על הפרוטוקול. במצב דברים כאמור, תהיה בעיה בעבירות של הסימן.
לסיום נזכיר חסרון קטן נוסף והוא העובדה כי על הבקשה הבינלאומית להיות זהה לבקשה הלאומית המקורית שהוגשה, כך שאין אפשרות לתקן ו/או לשנות את הבקשה בין מדינה למדינה. הבקשה כפי שהוגשה במדינת המקור, תהיה זהה בכל יתר המדינות בהן מתבקש הרישום.
סיכום:
אמנם קיימים חסרונות בפרוטוקול מדריד, אך היתרונות הגלומים בו עולים עליהם אלפי מונים. היעילות והחיסכון במשאבים (הן כלכליים והן אחרים) מקלים מאוד על הליך הרישום הבינלאומי של סימני מסחר, באופן המצדיק את חברותה של ישראל בפרוטוקול. אחרי הכל, היקף הגנה על סימן מסחר יכולה לעתים לחרוץ את גורלו של הסימן ושל האדם/החברה המחזיקים בו.