הסכמים חוץ תקנוניים – התנגשות בינם לבין תקנון החברה

מהלך חייה של חברה הינו דינאמי ומושפע מגורמים פנימיים וחיצוניים המחייבים את מקבלי ההחלטות בחברה לנקוט בפעולות מתוך מטרה לשמר את ניהולה היעיל ולמקסם את רווחיה של החברה.

רקע

חברה הינה ישות משפטית אשר פעילותה נקבעת ומוסדרת במסמכי ההתאגדות שלה כאשר המסמך המרכזי הינו התקנון, שהינו למעשה הסכם בין החברה לבין בעלי מניותיה, ובין בעלי המניות לבין עצמם. בנוסף, מסדיר תקנון החברה גם את ההסמכות בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם של אורגני החברה השונים, כגון: דירקטוריון החברה והאסיפה הכללית.

הכרעה בין מסמכים סותרים

חרף ההסכמות המקוריות בין בעלי המניות כפי שנקבע בתקנון החברה, בפני בעלי המניות עומדות מספר דרכים נוספות על מנת לשנות חלק מאותן הסכמות. כך, לדוגמא: בעלי מניות הרוב יכולים לסטות מהוראות התקנון באמצעות הוכחת נוהג בחברה, ולחילופין לפעול לשינוי התקנון באמצעים אשר יפעילו לחץ על המיעוט לקבלת התיקון, לדוגמא באמצעות כריכת הצעת השינוי על ידי יצירת תמריץ למיעוט (נניח, חלוקת דיבידנד). גם לבעל מניות מיעוט קיימים אמצעי הגנה מפני שינויים עתידיים של ההסכמות המקוריות, כדוגמת קביעת רוב מיוחס לקבלת החלטות מסוימות, זכויות וטו וכיו"ב.

מלבד מתקנון החברה, לעיתים קרובות נחתמים הסכמים נוספים בין בעלי המניות הקיימים בחברה ולבין בעלי מניות עתידיים (לדוגמא: משקיעים חדשים), מה שעלול לעורר אתגרים משפטיים ומסחריים כאחד. כך, עשויים להיכרת הסכמים נוספים, חיצוניים לתקנון, במועדי זמן שונים ובין צדדים שונים, אשר סותרים את תוכנו.

לדוגמא, נניח כי בתקנון החברה נקבע כי לא ניתן לבצע הקצאה חדשה של מניות החברה ללא הסכמת בעל מניות מיעוט, וחרף הוראה זו, החברה התקשרה בהסכם להקצאת מניות ללא הסכמת אותו בעל מניות מיעוט. לכאורה הסכם ההקצאה עומד בניגוד להוראות התקנון.

במצב דברים זה, ידו של איזה הסכם על העליונה? התקנון, או הסכם ההקצאה?

לצורך ההכרעה מי מהסכמים הסותרים גובר המערכת המשפטית מספקת מספר אנליזות משפטיות, כגון: הסכם מאוחר בזמן גובר על הסכם מוקדם בזמן; וכי הסדר ספציפי גובר על הסדר כללי.

אך בנוסף לכללים המשפטיים ההלכה הפסוקה היא כי אין חברה רשאית ומוסמכת להתנות על יכולתה לשנות את תקנונה. בנוסף נקבע, כי על מנת לענות על השאלה איזה הסכם גובר במקרה של סתירה, ראוי גם לבחון את ההתנגשות בין המסמכים השונים, בהתאם לעקרונות המנחים בהכרעה בהתנגשות שבין רצון בעלי מניות הרוב למול רצון בעלי מניות המיעוט.

לרוב, הדילמה המרכזית בה נתקלים בעלי מניות הינה החשש מפני ניצול שלטון הרוב מחד, למול החשש מפני סחטנות ע"י המיעוט מאידך. אמנם קיימת חשיבות רבה להותיר בידי הרוב את הגמישות הנדרשת על מנת להבטיח ניהול יעיל של החברה וקידום האינטרסים של החברה בכללותה, אולם יחד עם זאת אין לאפשר לבעלי מניות הרוב לנצל את כוחם לקידום האינטרסים שלהם ולקפח את בעלי מניות המיעוט.

הכלל המנחה בפתרון הדילמה הנ"ל הינו טובת החברה[1]. בהתאם, טובת החברה מחייבת לעיתים לסטות מההסכמות המקוריות שנקבעו בין בעלי המניות באמצעות שינוי התקנון, אף אם הדבר מביא לפגיעה מסוימת בבעלי מניות המיעוט. על אותו משקל, יש להעדיף הוראה בהסכם אחד המקדמת את טובת החברה, על פני הוראה נוספת בהסכם אחר, המתנגשת עם טובת החברה.

במקרה שנדון בבית המשפט העליון אושרה הצעת רכש אשר נעשתה תוך חריגה מהוראות התקנון (הדירקטוריון לא היה מוסמך לאשר את הצעת הרכש באופן שאושרה), ואשר פגעה בבעלי מניות המיעוט לגביהם נקבע שהם לא קיבלו תמורה שוויוניות למניותיהם. בית המשפט לא קיבל את טענת הקיפוח של בעלי מניות המיעוט וזאת בין היתר בנימוק כי בנסיבות המקרה שם, צרכיה העכשוויים והעסקיים של החברה מחייבים את הסטייה מן ההסכמות המקוריות, ובנוסף, נקבע כי לא כל פגיעה בשוויון הפורמלי עולה לכדי קיפוח בעלי מניות המיעוט [2].

כאמור, הרציונאלים הנ"ל שנקבעו על ידי בתי המשפט לצורך ההכרעה בהתנגשות שבין רצון בעלי מניות הרוב לבין רצון בעלי מניות המיעוט, קרי טובת החברה תוך מתן חשיבות לבעלי מניות הרוב לשלוט ולנהל את החברה ביעילות לצד הגנה על אינטרסים של בעלי מניות המיעוט, ראויים להנחות אותנו גם בהכרעה בהתנגשות בין מסמכים והסכמים סותרים.

טרם נחתום דברנו נציין, כי שיקול נוסף אותו יש לשקול בבואנו לבחון התנגשות בין מסמכים סותרים נוגע לחשיבות המקורית אשר הקדישו בעלי המניות (כולם, רוב ומיעוט) בבואם לעגן את ההסכמות המקוריות בחברה, תוך ניסיון להתחקות אחר כוונת הצדדים המקורית.

סיכום

לאור האמור לעיל נראה, כי המערכת המשפטית מכירה בצורך לאזן בין ההסכמות המקוריות שהושגו בין הצדדים לבין הצרכים הדינאמיים של החברה, כאשר מערכת השיקולים בביצוע האיזון הינה שלטון הרוב למול סחטנות המיעוט. כך, המערכת המשפטית נוטה שלא לאפשר מצב בו החברה כובלת את עצמה מפני שינויים עתידיים בחברה, כמובן בהתייחס למכלול הנסיבות בכל מקרה ומקרה לאור נסיבותיו.

[1] עוד לעניין זה ראה את פסק דינה של ד"ר מיכל אגמון גונן בהפ (ת"א) 986/07 עו"ד אליהוד יערי נ' חב' מעוז הכרך

[2] ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר ו-35 אחרים