כאשר אדם או חברה מעוניינים להעניק הגנה לסימן, שם, דמות או לוגו בה הם עושים שימוש או מתכוונים לעשות שימוש בעתיד, עליהם להגיש בקשה לרשם סימני המסחר, לרשום את הסימן כסימן מסחר. התהליך לרישום סימן המסחר קבוע בפקודת סימני המסחר[1] ובתקנות סימני המסחר[2] (להלן: "התקנות").
בעת הגשת הבקשה לרישום סימן מסחר, על המבקש לציין תחת אילו סיווגים הוא מעוניין שהסימן שלו יירשם, מתוך רשימה מפורטת של מוצרים ושירותים[3]. כך, הסימן יקבל את ההגנה המתאימה תחת הסיווג הרלוונטי אליו (כגון ממתקים, מוצרי ספורט, שירותי מלונאות וכו'). בחירת הסיווג מיטיבה הן עם מבקש הבקשה, אשר מגן על הסימן שלו מפני מתחרים הפועלים בתחומו כך שלא יוכלו לבצע בו שימוש, והן עם צדדים שלישיים אשר עדיין יכולים לרשום סימן מסחר בעל שם זהה או דומה, אך תחת סיווג שונה.
כאשר מגישים בקשה לרישום סימן מסחר, הזמן הממוצע לטיפול בה על ידי רשם סימני המסחר עד לאישורה, עומד על למעלה משנה! תקופה ארוכה זו היא לעיתים בעייתית עבור מבקשים, שכן נסיבותיהם הספציפיות מחייבות בחינה מהירה יותר של הבקשה לרישום הסימן וזאת בכדי להגן על האינטרסים המסחריים שלהם.
בדיוק בשל כך, קיים הליך מזורז הנקרא "בחינה על אתר", אשר מקצר באופן משמעותי את פרק הזמן בו בקשה לרישום סימן מסחר מאושרת. הליך זה מעוגן בסעיף 22(ג) לתקנות והוא קובע כי בכדי שבקשה תתקבל לבחינה על אתר, המבקש צריך להראות נימוקים סבירים המצדיקים את הבחינה המזורזת.
נימוקים אשר ככל הנראה יתקבלו כסבירים על ידי רשם סימני המסחר הינם:
1. נעשה שימוש בסימן על ידי גורם שאינו מורשה לכך.
2. ישנה כוונה להגיש בקשה בינלאומית על בסיס הבקשה הלאומית.
3. הסימן הוגש בעבר ונתבקשו בו שינויים שלא ניתן היה לבצע במסגרת הבקשה הראשונה.
4. הסימן היה רשום בעבר ונמחק עקב טעות.
5. ישנה כוונת לתת בסימן רשות שימוש לאחרים.
6. נימוקים מיוחדים נוספים שעל פי שיקול דעת המחלקה, יוחלט לראות בהם כסיבות מוצדקות.
סעיף 2 דלעיל, מיטיב מאוד עם מבקשים המעוניינים להעניק הגנה רחבה יותר לסימן המסחר שלהם, באמצעות רישומו גם במרשמים של מדינות זרות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות שימוש באמנת מדריד, בה ישראל חברה. באמצעות האמנה, מגיש בקשה לרישום סימן מסחר או הבעלים של סימן מסחר רשום, מבקש כי הסימן ירשם גם במרשם סימני המסחר של כל המדינות החברות גם כן באמנת מדריד. בהקשר זה, כאשר מבקש בקשה מעוניין לרשום את הסימן שלו גם במדינות אחרות, הגשת בקשה לבחינה על אתר היא לעתים בגדר הכרח, שכן היא מצמצמת עד מאוד את משך תהליך הרישום.
כמו כן, ניתן לראות כי סעיף 6 דלעיל משמש כמעין סעיף סל, אשר במסגרתו המבקש יכול לפרט נימוקים שונים המצדיקים לדידו בחינה על אתר של הסימן, פרט לאלה המפורטים בסעיפים 1-5. דוגמא אחת לאותם "נימוקים מיוחדים" המצוינים בסעיף 6, אשר התקבלה לא אחת על ידי רשם סימני המסחר, היא השקעה של משאבים גדולים על ידי המבקש במטרה לבסס ולהפיץ את הסימן שלו, המצדיקה בחינה מזורזת של הבקשה, במטרה למנוע "בזבוז" של המשאבים שהוצאו עד אותו שלב ועוד יוצאו בעתיד, וכל זאת כאשר המבקש נמצא בחוסר וודאות לגבי מידת ההגנה הקיימת לסימן שלו.
בפן הטכני, בכדי להגיש בקשה לבחינה על אתר, על המבקש לשלם אגרה מיוחדת ולהגיש תצהיר המפרט את העובדות והנסיבות המצדיקות לטענתו את הבחינה על אתר. לאחר מכן, הבקשה נבדקת באופן מיידי על ידי הגורם המוסמך וככל שהבחינה על אתר מאושרת, הבקשה מועברת מיידית לבוחן אשר יבחן את התיק בהקדם האפשרי.
ככל והבוחן אישר את הבקשה לרישום סימן מסחר, היא תפורסם ביומן סימני המסחר לתקופה של שלושה חודשים, במהלכה צדדים שלישיים יכולים להגיש התנגדויות לרישומה בטענה כי הרישום פוגע בסימן קיים אחר בעל מוניטין באותו התחום. רק בחלוף שלושה חודשים וככל שלא הוגשו התנגדויות, סימן המסחר מאושר לרישום.
לסיכום האמור לעיל, הגשת בקשה לרישום סימן מסחר כ"בחינה על אתר" מקצרת באופן משמעותי את משך הזמן במסגרת מאשר רשם סימני המסחר את הבקשה. הזירוז כאמור מעניק וודאות גבוהה יותר למבקש הרישום בנוגע למצב החוקי של הסימן שלו ומידת ההגנה המוענקת לו. יחד עם זאת, לא כל נימוק מצדיק אישור בקשה לבחינה על אתר וישנה אף אגרה יחסית גבוהה אשר יש לשלמה עם הגשת הבקשה, אך היתרונות הגלומים עבור המבקש כאשר בקשתו לבחינה על אתר מתקבלת, לדידנו, מצדיקים את הגשתה במתכונת זו.
[1] פקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב – 1972.
[2] תקנות סימני המסחר, 1940.
[3] http://www.justice.gov.il/Units/RashamHaptentim/Units/trademarks/Pages/classification.aspx