חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959 (להלן: "החוק") הינו חוק אשר נועד לעודד השקעה בתעשייה בישראל, כאשר קיימת מטרה כפולה לחקיקתו; האחת- לקדם את ישראל מול מדינות אחרות באמצעות מתן תמריצים מיסויים, השנייה- לעודד קיום עסקים באזורי הפריפריה הישראלית.
בשנים האחרונות בוצעו מספר תיקונים לחוק (בעיקר תיקון 68 ותיקון 73), אשר הנהיגו רפורמה מקיפה באופן בו ניתן להשתמש בהטבות הכלולות בחוק.
כפי שנראה במסגרת מאמר זה, המגמה המרכזית של התיקונים כאמור הייתה לעודד יצרנים ותעשיינים, מקומיים וזרים, להקים מפעלים בארץ ולא בחו"ל, מגמה כלל עולמית של מדינות רבות בעולם אשר נהפכת לרווחת יותר ויותר בעולם בתקופה האחרונה, בפרט מאז תחילת כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית אשר מבקש לעודד חברות אמריקאיות רבות לחזור ולפתוח מפעלי יצור בארצות הברית.
מבוא:
כאמור לעיל, מטרת החוק הינה מטרה כפולה; הן לקדם את ישראל ב"תחרות המס" מול מדינות אחרות והן לעודד קיום עסקים באזורי הפריפריה בישראל.
החוק והתקנות שהותקנו מכוחו קובעים למעשה שני סוגים של תמריצים[1]:
- תמריצים שמטרתם העיקרית הינה הגברת הצמיחה במשק, כאשר תמריצים אלו מכוונים לעודד השקעות במשק כולו.
- תמריצים שמטרתם העיקרית הינה צמיחה של הפריפריה, באופן בו אלה נועדו להשפיע על פיזור התעשייה ברחבי הארץ והגברת פעילות והשקעות בפריפריה.
ההטבות הכלולות בחוק ניתנות כאשר ישנה הקמה או הרחבה של מפעל תעשייתי או מפעל תיירותי, וזאת בשני מסלולים- מסלול המענקים ומסלול הטבות במס.
תיקונים חשובים שבוצעו בחוק בשנים האחרונות:
שני תיקונים מרכזיים לחוק אושרו בשנים האחרונות, משפיעים עליו בצורה דרמטית. הראשון והמרכזי שבהם הינו תיקון 68 משנת 2012, לגביו נרחיב מיד. השני, בו לא נגע במסגרת מאמר זה, הינו תיקון 73 משנת 2017, המתייחס בעיקרו להכנסות מנכסים בלתי מוחשיים. במאמר מוסגר נציין כי בימים אלה ממש רשות המיסים עדכנה את מדיניותה כך שהחוק לעידוד השקעות הון יורחב גם לסטארטאפים.
עד לתיקון 68, החוק שם דגש על משיכת הון לישראל ועידוד יוזמות כלכליות והשקעות הון זר והון מקומי, וזאת בין היתר לשם פיתוח כושר הייצור של משק המדינה, שיפור מאזן התשלומים של המדינה וקליטת עליה. במסגרת תיקון 68 לחוק, הוחלט לתת מענה כולל והולם יותר לאתגרים הכלכליים העומדים בפני המשק הישראלי בכלל, ובפני המגזר התעשייתי בפרט. על כן, הוחלפו מטרות החוק כך שהדגש יושם על חדשנות ופעילות באזורי פיתוח, לשם פיתוח כושר הייצור של המשק, שיפור יכולת התחרות של המגזר העסקי בשווקים בינלאומיים ויצירת מקומות תעסוקה.
התיקון שינה הן את מסלול הטבות המס והן את מסלול המענקים. כך לדוגמא, במסגרת מסלול המענקים, ההסדר שחל בנוגע למענקים בתעשייה הורחב גם לגבי השקעות שאינן בהון פיזי, במטרה להרחיב את ההסדר לתחומים נוספים שיש בהם כדי לפתח את התעשייה, כגון הכשרת עובדים ופיתוחם.
במסגרת מסלול הטבות המס, טרם התיקון, החוק קבע מנגנון הטבות מורכב ביותר אשר יצר במקרים רבים חוסר וודאות אצל המשקיעים ביחס לשיעורי המס שהיה עליהם לשלם בפועל, ועל כן, היה בו כדי לפגוע באופן משמעותי ביכולתה של המדינה למשוך השקעות לתעשייה. במסגרת תיקון 68, נערך שינוי מקיף בסעיף 51 לחוק וזאת באמצעות הוספת סימן ב'1 ו-ב'2 לפרק השביעי בחוק, במסגרתם עוגנו הסדרי הטבות המס ל"חברה מועדפת" שבבעלותה "מפעל מועדף" וכן הסדרי הטבות המס ל"חברה מועדפת" שבבעלותה "מפעל מועדף מיוחד".
בכדי לסבר את האוזן, נציין בקצרה כי "חברה מועדפת" (חברה שהתאגדה בישראל, אינה בבעלות ממשלתית מלאה ואשר עומדת במספר תנאים מצטברים הקבועים בחוק) אשר היא בעלת "מפעל מועדף" (מפעל תעשייתי העומד בתנאי "מפעל בר תחרות" המופיעים בסעיף 81א לחוק) ויש לה "הכנסה מועדפת" (הכנסה הנובעת מפעילותו הישראלית של המפעל המועדף) תהיה זכאית לשיעור מס מועדף על כלל ההכנסה המועדפת של המפעל המועדף. כך, החל משנת 2015 ואילך, מפעלים מועדפים יכלו ליהנות משיעור מס מופחת של 6% באזורי פיתוח א' (כהגדרתם בתוספת השניה לחוק) ושל 12% באזורים שאינם אזורי פיתוח א'. שיעורי מס אלה נמוכים בהרבה מאלה שהיו נהוגים טרם תיקון 68.
בנוסף, תיקון 68 קבע הטבות מס נוספות, בין היתר עבור "מפעל מועדף מיוחד" (כהגדרתו בחוק), בחלוקת דיבידנד ובאמצעות פחת מואץ.
כפי שיפורט להלן, מטרתו החדשה של החוק עולה בקנה אחד עם המגמה הרווחת בעולם בשנים האחרונות, כפי שניתן לראות בכלכלה האמריקאית.
התיקונים לחוק לאור המגמה העולמית הרווחת:
כפי שצוין בהרחבה לעיל, השינוי במטרות החוק היה כזה בו הושם דגש על פיתוח כושר הייצור של המשק, שיפור יכולת התחרות של המגזר העסקי בשווקים בינלאומיים ויצירת מקומות תעסוקה. המכנה המשותף של מטרות אלה הוא למעשה חיזוק הייצור המקומי חלף ייצור במדינות זרות אשר נחשבות למדינות זולות יותר לייצור (כדוגמת סין, טורקיה וכיו"ב).
מגמה זו אינה ייחודית למשק הישראלי, אלא נהפכת לשכיחה יותר ויותר בקרב מדינות נוספות בעולם. לדוגמא, בארצות הברית, הנשיא טראמפ מנסה לייצר מקומות תעסוקה ולחזק את הייצור המקומי באמצעות הטלת מכסים על סחורות מסין. בשונה מהגישה בה נקטו בארץ, קרי הענקת הטבות מס ומענקים בכדי לעודד ייצור ולהוזיל עלויות, בארה"ב, לאור הקושי להפוך את הייצור לזול משמעותית ומשתלם, טראמפ בחר להטיל מגבלות (בדמות המכסים) אשר יהפכו את הייצור במדינות אחרות, ליקר יותר. הדרך היא אולי אינה אותה דרך, אך המטרה הסופית זהה- אישוש תעשיית הייצור המקומית ויצירת מקומות תעסוקה חדשים.
סיכום:
כך, משתלם בשנים האחרונות יותר ויותר לתעשיינים ויצרניים מקומיים, להשתמש בהטבות והמענקים שמעניק החוק לעידוד השקעות הון, ולהקים את המפעלים שלהם בארץ. באמצעות ניצול המנגנונים הקבועים בחוק, ליצרנים יש את הפוטנציאל להגדיל את רווחיהם, תוך תרומה משמעותית לכושר הייצור של המשק הישראלי, לשיפור יכולת התחרות של המגזר העסקי בשווקים בינלאומיים ויצירת מקומות תעסוקה באזורי פריפריה. לכל הדעות מדובר במצב בו כולם יוצאים מנצחים.
[1] חוזר מס הכנסה מס' 3/2012 של רשות המיסים, מיום 10.6.2012