תקנות סדר הדין האזרחי החדשות – בראי יעילות הדיון

מבוא

כפי הידוע, במדינת ישראל קיימת תופעת הימשכות הליכים משפטיים וקיים עומס רב על מערכת בתי המשפט. בנוסף, בכל שנה חל גידול במספר התיקים הנפתחים והעומס גדל בהתאמה. כך לדוגמא, בשנת 2019 לבדה נפתחו 196,854 תיקים בבתי המשפט השונים, ובשנת 2018 הוגשו כ-2,900,000 בקשות בהליכים אזרחיים, ונכון לשנת 2018 קיימים 839,471 תיקים תלויים ועומדים במלאי התיקים של מערכת בתי המשפט.

לאור העומס הרב על מערכת בתי המשפט נדמה כי הרפורמה בסדר הדין האזרחי שהגיע לפתחינו במהלך השנה הנוכחית הכרחית לעיצוב הסדר חדש לניהול הליכים משפטיים על מנת לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים.

יתרה מכך, מרבית תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות שהוחלפו במסגרת הרפורמה הנוכחית ראשיתם עוד בשנת 1963 ולמרות שהתקנות עברו ברבות השנים שינויי נוסח ועדכונים, מרביתן כבר בני למעלה מחמישה עשורים.

לאור האמור, ברור אפוא כי הגיעה העת להתקנת תקנות חדשות אשר יביאו לידי ביטוי הן את עומס העבודה על מערכת המשפט, הן את המציאות העדכנית בה אנו חיים, ובעיקר את התובנות הרבות שהתקבלו בעקבות התדיינויות ופסיקות בתי המשפט שהתקבלו לאורך השנים. אשר על כן,  במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 אשר נכנסו לתוקפן בחודש ינואר 2021, בוצעה רפורמה כוללת בכלל הנושאים הנוגעים לניהול הסכסוך בהיבט הפרוצדורלי.

במאמרנו זה נבחן בקצרה האם תקנות סדר הדין החדשות אכן מסייעות לקיצור וייעול ההליכים המשפטיים ואיך השינויים העיקריים באים לידי ביטוי בתקנות.

החלק הראשון – עקרונות יסוד:

בחלק הראשון לתקנות הותקנו עקרונות יסוד, שמטרתן להוות כלי פרשני ראשון לניהול את ההליך המשפטי. כלומר, בכל מקרה של לקונה או שאלות פרשניות, קיימת תשתית של עקרונות שמטרתן להקל ולייעל את ההכרעה על פי העקרונות שהתווה המחוקק.

סעיף 1 לתקנות קובע כי מטרת התקנות הינה "לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך".  מאידך, בסעיף 2 נקבע כי  המערכת השיפוטית נדרשת להיות עצמאית ובלתי תלויה, נגישה לציבור, לקיים דיון לפי כללי הצדק הטבעי, להכריע בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, ולנהל את ההליך באופן שוויוני, מידתי ויעיל.

מבלי להיכנס לעומק הדיון בכל אחד מרכיבי סעיפי העקרונות, ניתן להיווכח כי בעוד שסעיף 1 נועד להבטיח דיון הוגן לשם הגעה לחקר האמת, סעיף 2 לתקנות נועד למערכת המשפט עצמה, וקובע כי עליה לדון בכלל התיקים בין היתר בזמן סביר, שוויוני, מידתי, ויעיל.

דהיינו, מעיון בחלק העקרונות אנו למדים כי מטרתן של התקנות הינה ליצר איזון בין הצורך של הפרט לקבלת משפט צדק, לבין חשיבות המערכת לייעול ההליכים בעיקר נוכח העומס הרב המוטל על בתי המשפט ועל שופטי ישראל.

החלק השני – שינויים עיקריים בתמצית:

בחלק השני של התקנות נקבעו ההסדרים הפרטניים (סעיפים ותקנות) אשר חלים על מרביתם המכרעת של ההליכים האזרחיים. במסגרת החלק השני, ניתן להזכיר בתמצית מספר שינויים שמגלמים בחובם את עיקרון היעילות, ואשר משנים את ההסדרים הישנים והמוכרים לנו, כמפורט:

• הדיון המקדמי:

בעולם המעשה, לא אחת נתקל שופט בקדם המשפט בתיק שעד לאותו שלב הצדדים אף לא שוחחו ביניהם אודות המחלוקת. לאור היתרונות הרבים הגלומים בקיום שיח יעיל בין הצדדים בתחילת הדיון, במסגרת סעיפים 34 ו-35 לתקנות הוספה חובה על שני הצדדים לסכסוך להיפגש קודם לדיון קדם המשפט, לפחות לשני מפגשים וללא נוכחות שופט, וזאת על מנת לנסות ולהגיע לאי אילו הסכמות או לכל הפחות לשם צמצום הפלוגתא.

סעיף 35 לתקנות אף מוסיף וקובע אילו נושאים אמורים להידיין בין הצדדים, וביניהם: ליבון יריעת המחלוקת באופן כללי; שיח על האפשרות לניהול הסכסוך בדרכים אלטרנטיביות וכן; בחינת הצעדים שיש לנקוט על מנת לצמצם את גדרי המחלוקת לרבות הצורך במינוי מומחה או העמדת נושא לחוות דעת מקצועית.

• ההיבט התוכני והצורני של כתבי הטענות:

כל עורך דין נתקל לא פעם בכתבי טענות ארוכים למכביר שאין בהם אלא לסרבל את ההליך המשפטי ושאינם תורמים בהכרח לדיון ענייני בעילות הנוגעות לסכסוך.

אשר על כן, בתקנות החדשות, המחוקק קובע לראשונה הוראות הנוגעות לתצורת כתבי הטענות, לאורכם ולמידע שיש לתאר במסגרתן.

סעיפים 9-14 לתקנות קובעים כי כתב טענות יהיה מחולק לשלושה חלקים: כותרת; תמצית הטענות; ופירוט הטענות, ואילו היקף העמודים של שלשת החלקים מוגבל בהתאם לסוג ההליך: תביעה שתוגש לביהמ"ש השלום לא תעלה על 11 עמודים, לביהמ"ש המחוזי עד 15 עמודים, ואילו תביעות שמוגשות למחוזי בעניינים כספיים, ובענייני נזק גוף ופלת"ד (מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) מוגבלים ל- 30 עמודים.

בנוגע לבקשות ביניים (כלומר בקשות שאינן כתבי טענות מרכזיים), בקשה ותשובה מוגבלים לעד 5 עמודים (למעט בקשה לסעד זמני שמוגבלת 8-ל עמודים), ואילו התצהירים המצורפים, לבקשה או לתשובה, לא יעלו על 3 עמודים (ובבקשה לסעד זמני על 6 עמודים).

• משחק בקלפים פתוחים:

הניסיון מלמד אותנו שלרוב נעשה שימוש לא נאות בהליך השאלון ויש העושים בו שימוש לרעה כדי להתיש את הצד השני. במקרים רבים השאלון הסטנדרטי מורכב מעשרות ואף מאות שאלות כולל שאלות שאינן רלוונטיות לביאור הסכסוך. כפי שניתן לשער, הנושא מהווה בסיס לחילוקי דעות ומחלוקות רבות בין הצדדים שמונחות לפתחו של בית המשפט חדשות לבקרים, באופן המעמיס מאד על בתי המשפט.

לאור כך, ההסדר החדש בסעיף 56 לתקנות קובע כי השאלון יכלול שאלות רלבנטיות בלבד ולא יעלה על 25 שאלות, כולל תתי השאלות (למעט בנושאים כספיים ששווים מעל 2.5 מלש"ח, ותביעת פלת"ד שמוגבלים ל – 50 שאלות). כמובן שניתן לייחס את הגבלת השאלון לניסיון לייעל ולקצר את ההליכים המשפטיים, ויש שיראו בכך יתרון לשני הצדדים כך שהליכי הגילוי יתמקדו בעיקר ולא בניסיון להתיש את הצד השני.

לסיכום

עיון קצר בתקנות סדר הדין החדשות מלמד אותנו כי המחוקק מביא לידי ביטוי רוח רעננה של חדשנות בין היתר בניסיון לקצר ולייעל את ההליכים המשפטיים, עם זאת, אנו תקווה כי קיצור וייעול ההליכים לא יבוא על חשבון טיב ניהול ההליכים ועקרון חקר האמת.