תקציר
עסקה משותפת, Joint Venture (JV) היא מסגרת משפטית אליה שני צדדים עסקיים יוצקים תוכן ופעילות עסקית משותפת. תאגוד העסקה המשותפת יכול שיעשה כשותפות (רגילה או מוגבלת) או חברה בע"מ, וסוג התאגוד הינו תלוי נסיבות ושיקולים מגוונים בכל עסקה ועסקה.
המאפיין המרכזי בעסקאות משותפות הינו בעלות ו/או שליטה שוויונית (או קרובה לכך) של שני הגופים ב- JV, שוויוניות המשליכה על אופן בניית העסקה המשותפת ועל דרך ניהול עסקיה, והכל כפי שנרחיב להלן במאמרנו דנן.
רקע – כלכלה של יתרונות יחסיים/משלימים
פעמים רבות מבקשים שני גורמים לחבור יחדיו לצורך בניית פעילות משותפת. הרקע לחבירה המשותפת הינו מגוון, ונעוץ ביתרונות היחסיים שכל אחד משני השותפים מביא לעסקה: בין אם מדובר ביתרון יחסי בהון פיננסי, הון אנושי, מקצועיות, ניסיון או מוניטין, היכולת של שני הגורמים למנף את היתרונות הללו לפעילות משותפת היא משמעותית להצלחת המיזם.
לכאורה, היתרונות בהקמת העסקה המשותפת דומים מאוד לעסקאות של מיזוג ורכישה: היכולת של שני גופים עסקיים לשלב כוחות, וכן להנות מיתרונות יחסיים שכל גוף מביא לעסקה, כגון: מימון עדיף, סינרגיה בין העסקים, הפחתת הוצאות שוליות, כניסה לשווקים חדשים וכיו"ב.
במדינת ישראל אין הוראות חוק המתייחסות באופן ספציפי למסגרת משפטית בדמות "עסקה משותפת". ברחבי העולם, קיימות מדינות בהן יש התייחסות של דברי חקיקה קונקרטיים לעסקאות משותפות, תוך קביעת הוראות ומנגנונים מגוונים, לצד מדינות אשר כמו ישראל אינן מתייחסות באופן קונקרטי לנושא.
הנושא עלה במספר פסקי דין[1], ובהם נקבע כי מערכת המשפט הישראלית יכולה להתייחס לעסקאות משותפות במספר חלופות: הסכם שותפות, יחסי שליחות או יחסי יזמות. בכל מקרה, הדיון מתייתר ברובו לאור אופי וצורת התאגוד של העסקה המשותפת והמערכת החוזית בין הצדדים.
תאגוד העסקה המשותפת
תאגוד העסקה המשותפת יכול שיעשה בדמות שני סוגים של תאגידים: חברה ושותפות. גם השותפות נחלקת לשני סוגים חלופיים, שותפות רגילה לעומת שותפות מוגבלת.
בתמצית נציין כי השיקולים לבחינת סוג התאגיד הם מגוונים, החל משיקולים של מיסוי, יתירות של התאגיד (מצריך פירוק סטטוטורי אם לאו), היכולת לצרף שותפים נוספים, רגולציה וכיו"ב.
בהקשר זה חשוב לציין סוגיה נוספת והיא סוגיה של מימון תאגיד (Corporate Finance): ככל ומדובר בעסקה משותפת אשר תבקש לגייס כספים חיצוניים, ואולי בעתיד אף לבצע הנפקה ציבורית, במרבית המקרים התאגוד יעשה בדמות חברה בע"מ ולא בדמות שותפות, לאור הקלות היחסית בגיוס הון בחברה, ובהנפקת ני"ע מגוונים, בוודאי בחברות פרטיות (מניות רגילות או בכורה לסוגיהן, הנפקת חוב המיר או סטרייט וכיו"ב).
הוראות מרכזיות בהסכם העסקה המשותפת
הסממן המשמעותי ביותר בעסקאות משותפות הוא השליטה המשותפת של הצדדים במיזם. עובדה זו משליכה על מערכת היחסים בין הצדדים, ועל הוראות משמעותיות במערכת היחסים בין הצדדים, לרבות הוראות הנוגעות לקבלת החלטות, פתרון מחלוקות עתידיות, ובמקרה קיצון גם ביחס למנגנוני היפרדות כפי שיורחב להלן.
הסכם העסקה המשותפת כולל הוראות טריוויאליות בין שותפים למיזם, לרבות הסוגיות הבאות:
– מימון והעמדת ערבויות;
– דילולים עתידיים;
– מנגנוני קבלת החלטות (אורגנים, קוורומים, זכויות וטו וכיו"ב);
– מנגנונים סטנדרטיים הנוגעים לאחזקות בעסקה המשותפת, כגון זכות מצרנות (Preemptive right), זכות סרוב ראשונה (Right of first refusal), חובת הצטרפות וזכות הצטרפות (Bring along, Tag along);
– הוראות ביחס להעמדת שירותים של כל שותף לעסקה המשותפת;
– מנגנון חלוקת רווחים;
– אופציות PUT וכן אופציות CALL הדדיות;
– הוראות ביחס לאי תחרות עם עסקי השותפים;
– פתרונות במקרה של הגעה למבוי סתום: דירקטור מקצועי בלתי תלוי, בורר מוסכם, ומנגנון התמחרות (להלן).
מנגנון התמחרות – BMBY
מנגנון התמחרות בין צדדים לכאורה מרוקן מתוכן את המטרה הבסיסית שלשמה הוקמה העסקה המשותפת, והיא רתימת היתרונות היחסיים של כל צד השותף למיזם לטובת מקסום התועלות לכלל השותפים.
יחד עם זאת, במקרים מסוימים, בדרך כלל כאשר העסקה המשותפת כבר צברה פרק זמן משמעותי של פעילות וצברה לעצמה נכסים, ניסיון ומוניטין, קיים היגיון עסקי להמשך קיומה של העסקה המשותפת גם במקרה בו אחד הצדדים רוכש את החלק של משנהו והופך לבעלים יחיד של הפעילות.
קיימים סוגים מגוונים של מנגנוני התמחרות (Buy Me Buy You), ובסיטואציה של עסקה משותפת חשוב מאוד להגדיר את ההתחייבויות של השותף היוצא ביחס לעסקה המשותפת, לדוגמא המשך התניות של אי תחרות, המשך העמדת נכסים ו/או ידע לעסקה המשותפת וכן המשך הענקת שירותים לעסקה המשותפת, שכן אלמלא ההתחייבויות הללו לא יהיה כל ערך ברכישת חלקו של השותף היוצא.
טרם נסיים נציין כי במהלך השנים האחרונות יצקו בתי המשפט הוראות של מנגנוני התמחרות גם במקרים בהם הצדדים מלכתחילה לא הסכימו ביניהם על מנגנון התמחרות. הנימוקים אשר עמדו בבסיס החלטת בתי המשפט נוגעים לסיבות שונות, לדוגמא החשיבות שבתי המשפט רואים בהמשך פעילות עסקית המניבה רווחים לצדדים[2], ודוגמא נוספת נגעה למנגנון אשר בית המשפט יצק למערכת היחסים בין צדדים על מנת לפתור טענות של עושק המיעוט על ידי הרוב[3]. בכל מקרה, חשוב לציין כי מנגנון ההתמחרות מייצר פתרון יעיל גם למצבים בהם שני צדדים שוויוניים בעסקה משותפת (המאוגדת כשותפות או כחברה) מגיעים לסיטואציה בה הם רוצים לסיים את דרכם המשותפת.
סיכום דברנו
עסקה משותפת הינה מסגרת יעילה לקידום פעילות משותפת בין צדדים שוויוניים במידת השפעתם, אשר ביכולתם לצרף כוחות מתוך מטרה למקסם את התועלות של שני הצדדים המעורבים.
קיימת חשיבות מכרעת באופן גיבוש המנגנון ולפיו שני הצדדים מגבשים את העסקה המשותפת, וכמובן מנגנונים נוספים ביחס לניהול המשותף של המיזם.
[1] פסק הדין המרכזי ניתן בעליון – ע"א 262/86 וולטר רוט נ' Deak & Co. Inc
[2] רע"א 5596/00 שולמית סתוי נ' שאולי נאחוסי
[3] ע"א 4588/19 ראג'דה אסעד קרדוש-סאלם נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ
למידע נוסף אנא צרו קשר:
| חנן אפרים, עו"ד | ציפי בנג'י, עו"ד |
| משרד: 03-691-6600 | משרד: 03-691-6600 |
| אימייל: hanan@ekw.co.il
|
אימייל:tsippy@ekw.co.il
|