סכסוכים בין בעלי מניות – בין משפט לעסקים

סכסוכים בין בעלי מניות בחברה, או בין שותפים בשותפות אינם תופעה חריגה. להיפך, הם כמעט חלק בלתי נפרד מהחיים העסקיים של תאגיד, בין אם מדובר בסטארט אפ בראשית דרכו, חברה משפחתית ותיקה או תאגיד ציבורי. בעוד שעורכי הדין יזהו כאן עילות משפטיות כמו קיפוח ועסקה עם בעל שליטה, עבור אנשי עסקים מדובר במציאות עסקית יומיומית: מבוי סתום בהחלטות, פגיעה באמון השותפים והאטה בפעילות לרבות פגיעה בצמיחת החברה.

לאור האמור לעיל, קיימת חשיבות לבניית מנגנונים מאוזנים ויעילים אשר בבוא העת יוכלו לברר ולגשר בין מחלוקות בין הצדדים, ואך לייצר תהליכים של היפרדות והכל תוך מזעור סכסוכים אשר חורגים להליכים משפטיים ממושכים ויקרים.

ההיבט המשפטי

בדין הישראלי ההבחנה בין בעל שליטה לבין בעלי מניות מיעוט היא קריטית. סעיף 1 לחוק החברות מגדיר בעל שליטה כמי שמחזיק ביותר מ־ 50% מזכויות ההצבעה או שמסוגל בפועל לשלוט בהחלטות החברה. ואולם, ההגדרה אינה מסתכמת בכך בלבד: לעניין עסקאות עם בעל שליטה, החוק (בסעיפים 270-275) קובע כי גם מי שמחזיק 25% או יותר מזכויות ההצבעה לבדו או יחד עם אחרים, לרבות במסגרת דבוקת שליטה עשוי להיחשב כבעל שליטה, אם יש בידיו כוח ממשי להשפיע על מהותיות החלטות החברה. בעלי מניות מיעוט, מנגד, הם כל יתר בעלי המניות שאין בידיהם יכולת הכרעה. פעמים רבות הם מוצאים עצמם במצב שבו החלטות מתקבלות בלעדיהם או בניגוד לאינטרס שלהם.

כאשר בעל שליטה מנצל את כוחו בניגוד לעקרון ההגינות למשל, מונע חלוקת דיבידנד, מושך שכר עודף או מקדם עסקאות שפוגעות במיעוט עשויה להתגבש עילת קיפוח (סעיף 191 לחוק). בתי המשפט הדגישו לא פעם כי תכלית סעיף זה היא להגן על בעלי מניות המיעוט מפני שימוש לרעה בכוחו של הרוב.

ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב (נבו 28.2.2016), נקבע כי קיפוח עשוי להתבטא לא רק בהדרת המיעוט מהחלטות, אלא גם בהימנעות מחלוקת רווחים למרות רווחיות גבוהה.

נוסף לכך, ישנה מערכת כללים ייחודית לעסקה עם בעל שליטה (סעיפים 270-275 לחוק החברות). עסקאות אלו כגון הסכמי שכר מיוחדים, התקשרויות עסקיות או מכירת נכסים דורשות אישור של ועדת ביקורת, דירקטוריון ולעיתים גם אסיפה כללית ברוב מיוחד ("הרוב מן המיעוט"). בפסק הדין ע"א 8762/20 שרון עצמון נ' אסם השקעות בע"מ (נבו 9.12.2021), בית המשפט העליון קבע בו עקרונות מנחים באשר להיקף הביקורת השיפוטית על עסקאות בעלי עניין שאושרו במנגנון האישור המשולש, ובפרט כאשר מדובר בעסקאות שבהן רוכש בעל השליטה את מניות הציבור והחברה חדלה להיות ציבורית. נקבע כי כאשר העסקה אושרה כדין על ידי ועדה מיוחדת בלתי תלויה, הדירקטוריון ורוב מקרב בעלי מניות המיעוט, חלה עליה חזקת תקינות מכוח כלל שיקול הדעת העסקי (BJR). משמעות הדבר היא שבית המשפט לא יתערב בשיקול הדעת העסקי או בגובה התמורה, אלא אם הוכח פגם מהותי בעבודת הוועדה או הפרת חובת אמון. במצב זה, נטל ההוכחה על אי הוגנות העסקה מוטל על הטוען לכך.

פסק הדין מחדד אפוא כי האישור המשולש אינו רק דרישה פורמלית, אלא יוצר חזקה ממשית שלפיה העסקה עומדת במבחן ההוגנות, ומצמצם את ההתערבות השיפוטית בתוכן העסקה עצמה.

ההיבט העסקי

1.שיתוק עסקי – סכסוך בין שותפים יכול למנוע חתימת חוזים, עיכוב השקעות או אובדן הזדמנויות עסקיות.

2. פגיעה במוניטין – ליטיגציה פומבית בין בעלי מניות מרתיעה משקיעים ובנקים ויכולה לעורר תגובות מצד נושי החברה ואף לקוחותיה.

3. הפסד כלכלי ישיר – בעלי מניות מיעוט עלולים למצוא עצמם "כלואים" בחברה ללא תשואה על השקעתם, אם לא מתקיימת חלוקת דיבידנד ועסקי החברה אינם מתפתחים.

כך למשל, ניתן לדמיין סיטואציה טיפוסית בחברה משפחתית בענף מסחרי. אחד האחים, שמחזיק בנתח השליטה, ממנה את בני משפחתו הישירה לתפקידי ניהול בכירים, תוך שהוא מעניק להם שכר ותנאים מועדפים. שאר האחים, שהם בעלי מניות מיעוט, מוצאים עצמם מחוץ למעגל קבלת ההחלטות ורואים כיצד חלק ניכר ממשאבי החברה מופנה לצרכים אישיים של בעל השליטה ומשפחתו. מצב כזה יוצר לא רק תחושת חוסר הוגנות, אלא גם פגיעה כלכלית ישירה בבעלי המניות האחרים, שכן רווחי החברה מתדלדלים והם נותרים ללא תשואה על השקעתם. בדוגמה זו, בעלי המניות מהמיעוט עשויים לעתור לבית המשפט בטענה לקיפוח, ובית המשפט יבחן אם התנהלות זו חורגת מעקרון ההגינות ופוגעת בזכויות המיעוט באופן המצדיק התערבות.

במקרה אחר סטארט אפ טכנולוגי שהוקם על ידי שני מייסדים שווי זכויות נקלע למבוי סתום. כל אחד מהם החזיק 50% מהמניות והיה דרוש שיתוף פעולה מלא כדי לקבל החלטות מהותיות. בשלב מסוים התקבלה הצעת רכישה אטרקטיבית מצד משקיע אסטרטגי. אחד המייסדים ראה בהזדמנות מצוינת לממש את ההשקעה ולצמוח, בעוד שהשני סבר שהחברה עדיין בתחילת דרכה ועמד על כך שלא למכור. מאחר שלא היה בהסכם המייסדים מנגנון יציאה או הכרעה, העסקה כולה ירדה מהפרק והחברה איבדה הזדמנות עסקית משמעותית. אילו נכלל בהסכם מנגנון כגון חובת הצטרפות (Bring along) המאפשר צירוף בעל מניות מתנגד לעסקה למכירת כלל מניות החברה, או מנגנון התמחרות: (BMBY (Buy Me Buy You המאפשר לצד אחד להציע מחיר לרכישת חלקו של האחר, כשהשני מחליט אם למכור או לקנות באותו מחיר, ניתן היה לפרק את המבוי הסתום ולשמור על רציפות עסקית.

כלים משפטיים ועסקיים להתמודדות

1.על מנת להגן על האינטרסים של בעל מניות לצד שמרת היכולת של החברה להשיא את רווחיה, מומלץ כי הסכם מייסדים יכלול מנגנוני יציאה, כללים לחלוקת דיבידנד, הגנה מפני קיפוח והסדרה של עסקאות בעלי ענין (לרבות עסקאות עם בעל שליטה).

2. עדכון מתמיד – הסכמים שנחתמו בתחילת הדרך חייבים להתעדכן בהתאם להתפתחות החברה, גיוסי הון וכניסת משקיעים חדשים.

3. בוררות וגישור – פתרונות אלטרנטיביים (ADR) שמונעים פרסום של סכסוכים, חוסכים זמן וכסף, ושומרים על רציפות עסקית.

4. פיקוח פנימי – מינוי דירקטורים חיצוניים או בלתי תלויים גם בחברות פרטיות עשוי להוות איזון חשוב, במיוחד בחברות עם ריכוזיות שליטה גבוהה.

5. שמירה על זכויות מיעוט – שימוש בסעיפי חוק החברות ובמנגנונים חוזיים כדי להבטיח שבעלי מניות מיעוט יוכלו להתנגד לעסקאות פוגעניות לרבות הטלת ווטו בנושאים שנדונו מראש.

לסיכום

סכסוכים בין בעלי מניות הם כמעט בלתי נמנעים, אך ההבדל בין חברה שנכנסת לשיתוק לבין חברה שממשיכה לצמוח טמון בתכנון המשפטי המוקדם. שילוב של הסכם מייסדים מפורט, מנגנוני יציאה כמו במב"י אפשרות לחלוקה בעין, והקפדה על הכללים הקבועים בחוק החברות בנוגע לעסקאות עם בעל שליטה מאפשרים גם ליזמים וגם למשקיעים לנווט את הסכסוך בצורה יעילה והוגנת.

לפרטים נוספים: