זכות וטו של בעלי מניות ודירקטורים בחברה

תקציר

זכות הוטו היא כלי משפטי רב-עוצמה המעניק למשקיעים יכולת למנוע קבלת החלטות מהותיות בחברה, בין היתר באמצעות מינוי דירקטורים המייצגים את המשקיע כבעל מניות מיעוט בחברה. בעוד שמטרתה המקורית של זכות הוטו היא להגן על זכויות המשקיעים והשקעתם, השימוש בה מעורר שאלות מורכבות בנוגע לאיזון בין הגנת המשקיעים לבין חובות האמון כלפי החברה. סוגיה זו עולה גם בהקשר של הצבעת אותם משקיעים באספות בעלי המניות של החברה.

המאמר בוחן את ההשלכות המשפטיות והמעשיות של השימוש בזכות זו.

רקע

במרבית הסכמי ההשקעה, משקיעים מתוחכמים דורשים ומקבלים זכויות פיקוח אפקטיביות החורגות משיעור אחזקותיהם בחברה. ההיגיון שמאחורי דרישה זו ברורה: גורם המשקיע הון משמעותי מבקש להבטיח את השקעתו ולהשפיע על התנהלות החברה. לצד זאת, חלק מהותי מתרומתם של משקיעים מתוחכמים, במיוחד בחברות צעירות, הוא בשיפור הניהול ואופן קבלת ההחלטות בחברה.

בשנים האחרונות, עם התפתחות שוק ההון הפרטי וריבוי השקעות בחברות טכנולוגיה, הפכה זכות הווטו לכלי מרכזי בהגנת זכויות המשקיעים. זכות זו מעוגנת בתקנון החברה או בהסכמים בין בעלי המניות, ומאפשרת למשקיעים להשפיע על החלטות מהותיות גם כאשר הם מחזיקים במיעוט המניות. במקביל, החקיקה והפסיקה בישראל הכירו בחשיבות האיזון בין זכויות אלה לבין טובת החברה, תוך קביעת מסגרת משפטית המסדירה את השימוש בהן.

היבטים משפטיים ומעשיים בהפעלת זכות הווטו

נושאי משרה בכלל, ודירקטורים בפרט, חבים חובות מגוונות כלפי החברה וכלפי בעלי מניותיה. חובת האמונים, המעוגנת בסעיף 254 לחוק החברות, מחייבת אותם לפעול בתום לב ולטובת החברה. סוגיה מרכזית מתעוררת כאשר דירקטור ממונה על ידי משקיע ספציפי, שכן במצב זה נוצר לעיתים ניגוד עניינים מובנה בין טובת החברה לבין האינטרסים של המשקיע הממנה. מקרה הבוחן של חברת "ברת' אוף הלת'" (Breath of Health) ממחיש היטב את המורכבות הזו: החברה, שפיתחה טכנולוגיה מבטיחה לאבחון מחלות באמצעות בדיקת נשיפה, נקלעה למשבר כאשר קרן השקעות שהחזיקה ב-42% ממניותיה השתמשה בזכות הווטו שלה לחסימת משקיעים פוטנציאליים, מה שהוביל בסופו של דבר לקריסת החברה.[1]

במאמר מוסגר יצוין כי חובות דומות חלות גם על בעלי המניות עצמם במסגרת האספה הכללית. סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות מחייבים בעל מניות לנהוג בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו באספה הכללית. הוראות אלו משלימות את המסגרת הנורמטיבית החלה על הפעלת זכות הווטו בדירקטוריון ומבטיחות התנהלות ראויה בכל מוקדי קבלת ההחלטות בחברה.

מנגנוני איזון והמלצות מעשיות

הניסיון המצטבר מלמד כי יש לפתח מנגנונים אפקטיביים לאיזון השימוש בזכות הווטו. ראשית, נדרשת הגדרה מדויקת של נסיבות השימוש בזכות זו, תוך הגבלתה להחלטות מהותיות באמת. שנית, יש לקבוע מנגנונים לפתרון מחלוקות, כגון חובת הצעת אלטרנטיבה קונקרטית בתוך פרק זמן מוגדר כאשר נעשה שימוש בזכות הווטו לחסימת גיוס הון. נוסף על כך, יש להביא בחשבון שיקולים אסטרטגיים מעבר להיבט הפיננסי, במיוחד כשמדובר במשקיעים אסטרטגיים שתרומתם לחברה חורגת מההיבט הכספי גרידא. המפתח לשימוש מאוזן בזכות הווטו טמון ביצירת מנגנונים המאפשרים הגנה על זכויות המשקיעים מחד, תוך שמירה על יכולת החברה להתפתח ולצמוח מאידך.

לפיכך, אנו ממליצים להוסיף התניה לזכות הוטו של משקיע ספציפי, ולפיה קיימת לאותו משקיע התחייבות להשקיע בחברה כספים שהיא זקוקה להם לפי אותם תנאים של השקעה שאותה הוא מבקש לדחות בדירקטוריון. ככל שהמשקיע לא ישקיע בחברה את אותם הכספים, הוא לא יוכל למנוע מהחברה לגייס הון בתנאים האמורים.

כך, החברה משמרת לאותו המשקיע את זכות הווטו, אך מצד שני היא אינה נכנסת לסחרור העלול להביא לסגירתה.

סיכום

זכות הווטו היא מנגנון חיוני בעסקאות השקעה, אך השימוש בה מחייב איזון עדין בין זכויות המשקיעים לבין טובת החברה. כפי שמדגים המקרה של "ברת' אוף הלת'", שימוש לא מושכל בזכות זו עלול להוביל לתוצאות הרסניות. על כן, מומלץ לקבוע מראש מנגנוני איזון ברורים, לרבות חובת הצעת אלטרנטיבה קונקרטית בעת חסימת גיוס הון והתחשבות בשיקולים אסטרטגיים רחבים.

במקביל, על בעלי זכות הווטו להפעיל שיקול דעת זהיר ולזכור כי עם הכוח באה גם האחריות לפעול לטובת החברה בכללותה. חשוב במיוחד להבין כי בעוד שזכות הווטו נועדה להגן על השקעות, שימוש לא מאוזן בה עלול דווקא לפגוע בערך ההשקעה עצמה ובכלל בעלי העניין בחברה.

[1] https://www.themarker.com/technation/2025-01-10/ty-article/.premium/00000194-4ce7-d2ba-a5b5-cfefcef50000

למידע נוסף אנא צרו קשר: