ההבדל בין פיתוח משותף למיקור חוץ בחברות טכנולוגיות

רבות מחברות ההיי-טק והטכנולוגיה, ובעיקר הצעירות שבהן, נתקלות בשלב כזה או אחר בקושי לפתח בעצמן מוצר או טכנולוגיה כלשהי, קושי המוביל אותן לשקול האם להעביר את הפיתוח (באופן מלא או חלקי) לגוף שלישי כחלק מהליך של מיקור חוץ (outsourcing) או לשתף פעולה עם גורם חיצוני מסוים בפיתוח, באופן שזה יהיה שותף לאותו פיתוח ולתוצריו.

ישנם לא מעט שיקולים אשר משפיעים על ההחלטה של אותן חברות בבואן לבחור בין שני המסלולים, בין היתר שמירה על הקניין הרוחני בתוך החברה, שאלת ההון האנושי של החברה, התחום הספציפי של הפיתוח הנדרש, העלויות הכרוכות בכל אחד מהמסלולים, שיקולים עתידיים כגון כיצד ומי יספק את התמיכה הטכנית שתידרש למוצר או לשירות, ועוד.

במאמרנו זה, נסקור חלק מהשיקולים המפורטים לעיל במטרה לנסות ולהעניק תמונה מלאה של כל אחת מהאפשרויות דלעיל, היינו מיקור חוץ או פיתוח משותף.

מבוא:

רובן המכריע של חברות ההיי-טק והסטארט אפים, אשר קמים חדשות לבקרים במחוזותינו, נסמכים על פיתוח של טכנולוגיה הבא לידי ביטוי כמוצר או שירות כלשהו, המקווים לייחד אותם משאר מתחריהם בשוק. בשל האמור, הליך הפיתוח של אותה טכנולוגיה, מהווה בדרך כלל את הנדבך המשמעותי ביותר עבור החברות, הן מבחינת הזמן והן מבחינת המשאבים הנדרשים לשם כך.

הבעייתיות הפוטנציאלית מתחילה בכך שכשמדובר בחברות צעירות, אין ברשותן את המשאבים הכלכליים הנדרשים כדי לפתח בעצמן את המוצר או הטכנולוגיה הרלוונטיים, ולכן הפתרון היחיד הזמין עבורן הוא למעשה מיקור חוץ של ההליך (outsourcing) לגוף שלישי כלשהו (חברה, יועץ וכד') שיבצע עבורן את הליך הפיתוח.

בכך, על אף שלמיקור חוץ של שירותי הפיתוח כרוכה עלות כספית לא קטנה, עדיין מדובר בעלויות נמוכות באופן משמעותי מהעלויות בהן חברות היו צריכות לשאת אם היו נושאות בנטל הפיתוח הטכנולוגי לבדן, באופן פנימי בתוך החברה, וזהו היתרון המשמעותי במיקור חוץ של פיתוח על פני פיתוח של הטכנולוגיה באופן אינהרנטי בתוך החברה.

מנגד, ישנם לא מעט חסרונות, או שמא נקרא להם סיכונים, הנובעים מאותו מיקור חוץ, שכן אז החברה באופן אוטומטי חושפת את עצמה לסיכונים הכרוכים בזליגה של קניין רוחני, אשר עשויה לקרות ברגע שהקניין הרוחני נחשף לאותו גוף שלישי שיבצע את הפיתוח עבור החברה.

במקביל לאופציית מיקור החוץ, קיימת אפשרות נוספת והיא לצרף שותף לחברה, כך שאותו שותף לא יהיה אחראי להליך הפיתוח, תוך התנערות וויתור על כל זכות שהיא בקניין הרוחני (כפי שהיה נדרש מצד ג' כחלק מהליך של מיקור חוץ), אלא יהווה ממש שותף בתוך החברה או המיזם.

כאמור לעיל, ישנם שיקולים חשובים שצריכים להישקל טרם פנייה בכל אחד מהמסלולים דלעיל, שיקולים אשר על חלקם ננסה לעמוד במאמרנו זה:

מיקור חוץ:

בעלות בקניין הרוחני: כאשר חברה מחליטה לפנות להליך של מיקור חוץ לצורך פיתוח הטכנולוגיה שלה, נחתם מסמך התקשרות המהווה למעשה מסמך משפטי לכל דבר. כחלק מאותו מסמך, החברה תנסה לעגן את הבעלות המלאה בכל זכויות הקניין הרוחני, הקיימות וכן אלה שיתגלו ו/או יפותחו כחלק מהליך הפיתוח, והכל במטרה כמובן להגן על הקניין הרוחני, כך שיישאר בבעלותה הבלעדית של החברה. גם אם כל הפעולות הללו בוצעו, אין אחריות כי הצד השלישי אשר יהיה אחראי על הפיתוח (בין אם בעצמו או באמצעות אחד מעובדיו), לא יפר התחייבות זו ויעשה שימוש כלשהו בזכויות הקניין הרוחני של החברה, ובכך יסכן ואף יסכל את התקדמות החברה בשוק הרלוונטי.

כמו כן, יש לקחת בחשבון שלעיתים חברות המבצעות פיתוחים עבור חברות אחרות, מתעסקות בתחומים זהים או משיקים לתחום עיסוקה של החברה החדשה, כך שכלל לא יוכלו להתחייב שכל הקניין הרוחני יהיה של החברה, מאחר והפיתוחים עליהם עבדו (וככל הנראה עוד יעבדו בעתיד) עבור חברות אחרות עשויים להיות דומים מדי בכדי לבצע הפרדה דיכוטומית.

ערך החברה: לכל חברה, במיוחד כזו אשר נמצאת בחיתוליה וכנראה שוקלת הליך של גיוס הון, חשוב לייצר ערך חברה גבוה ככל הניתן, כאשר בשלבים ההתחלתיים, ערך החברה נובע בעיקר מההון האנושי שלה. ברם, כאשר החברה פונה להליך של מיקור חוץ, היא בהכרח מקטינה את ההון האנושי שלה, ובכך עשויה להקטין את ערכה.

שירותי תמיכה עתידיים: במצבים בהם הטכנולוגיה של החברה לא פותחה על ידה באופן פנימי, אלא כחלק מהליך של מיקור חוץ, הדבר מקשה על מתן שירותי תמיכה ללקוחות עתידיים. האמור לעיל הוא אינו בלתי אפשרי, אך מצריך השקעת משאבים גבוהה באופן משמעותי מאשר בסיטואציה בה עובדי החברה עצמם פיתחו את הטכנולוגיה ולכן בקיאים בה ויכולים בקלות יחסית לטפל בתקלות ו/או להדריך אחרים לטפל בהן.

פיתוח משותף:

ככלל נציין, כי פיתוח משותף למעשה משלב בתוכו את כל השיקולים שאוזכרו לעיל במסגרת מיקור החוץ, אך כמובן בשינויים המתחייבים. כדוגמא אחת נזכיר את סוגיית הקניין הרוחני, אשר מקבלת לרוב חשיבות גבוהה מאוד על ידי הצדדים המעורבים בפיתוח המשותף. נדגיש, כי גם בפיתוח משותף, על השותפים להגדיר באופן מאוד ברור את נושא הבעלות בקניין הרוחני, לא רק בטכנולוגיה החדשה שתפותח, אלא גם בקניין הרוחני שכל אחד מהשותפים מביא עמו, אשר יש בו כדי לסייע בפיתוח הספציפי. למותר לציין כי חשוב יהיה לכל שותף לשמור על הבעלות בקניין הרוחני אותו הוא מביא עמו.

כך, כאשר יזם מחליט לקחת לעצמו שותף לצורך פיתוח מוצר או טכנולוגיה חדשים, הוא אמנם מעלה את ערך החברה או המיזם בכך שהקניין הרוחני אינו נחשף בפני גורמים חיצוניים, אך חושף את עצמו לדרישות של אותו שותף לזכויות בפיתוח, כגון רישום כבעלים בפטנט, זכאות לתמלוגים וכיו"ב.

נציין, כי גם כאשר מדובר בכמה יזמים, אפילו (ואולי במיוחד) כאשר הקשרים בין אותם יזמים הם קשרים חבריים אשר חורגים מהתחום המקצועי (גם אם מדובר ביזם אחד הנעזר בשותף לפיתוח עמו יש לו קשר קודם), חשוב אפילו במידה רבה יותר לעגן את מערכת היחסים בין הצדדים, הכל במטרה להגן על המיזם והזכויות בו, על הצדדים המעורבים ועל מערכת היחסים.

סיכום:

האופן בו חברה בוחרת לפתח את המוצר או הטכנולוגיה שלה משפיע באופן ישיר ומשמעותי על סוגיות כבדות משקל שנמצאות בבסיס חברות טכנולוגיות, היינו על נושא הקניין הרוחני ועל האפשרות לגיוס הון.

על כן, כל אחת מהאפשרויות שנסקרו במאמרנו לעיל, היינו פיתוח משותף או מיקור חוץ, הינה בעלת יתרונות וחסרונות, אשר חשוב לתת עליהם את הדעת מבעוד מועד ולהבין את האופן שבו ישפיעו על החברה הספציפית.

נטען, כי על אף שלא תמיד ניתן מראש לתחום ולמגר את כל הסיכונים הנלווים לכל אחת מהאפשרויות, עצם המודעות אליהם, מאפשר לחברה לקבל החלטות בצורה מושכלת ולבנות אסטרטגיה באופן יעיל ומודע.