אחריות בעל שליטה במכירה חובלת

רקע

החובה לנהוג בתום לב חולשת על כלל ענפי המשפט לרבות במערכת התאגידית. כך, חובת תום הלב חלה על כלל בעלי מניות בחברה ועל נושאי משרה בחברה (באופן נרחב יותר מבעלי המניות). נוכח מעמדו המיוחד של בעל השליטה בחברה ויכולתו להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בחברה, חוק החברות, תשנ"ט-1999 אמנם מטיל על בעל השליטה את חובת הגינות כלפי החברה אך אינו מפרש מהו היקף תחולתה.

מעמדו של בעל שליטה בחברה הוא דואלי – מצד אחד בעל שליטה הוא בעל מניות, וככזה הוא רשאי לעשות במניותיו כרצונו, בדומה לבעלי המניות האחרים בחברה. מצד שני, יש בכוחו של בעל השליטה להשפיע לא רק על נכסיו אלא גם של אחרים, ובמובן זה הוא דומה לנושא משרה.

משכך, השאלה היא מהי מידת האחריות הנובעת מחובת ההגינות החלה על בעל שליטה בכלל ובעת מכירת שליטתו לגורם פרטי בפרט.

פס"ד פויכטונגר והשלכותיו

מהות תוכנה של אחריות בעל שליטה והיקפה וכן היקף הביקורת השיפוטית אשר תופעל בגין הפרת חובה זו עמדו בבסיס פסק הדין ע"א  7657/17 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' עזריאל פויכטונגר ואח' (להלן: "פס"ד פויכטונגר").

עובדות המקרה בקצרה –  חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ היתה חברה ציבורית שעסקה בתחומי החשמל והבקרה לצרכי תעשייה, תשתיות ומבני ציבור. מר עזריאל פויכטונגר שימש כיו"ר הדירקטוריון והיה בעל השליטה בחברה. לימים פויכטונגר התקשר בהסכם למכירת השליטה בחברה לקבוצת משקיעים בסכום של כ- 200 מיליון ש"ח. על פי הסכם הרכישה, החברות הרוכשות התכוונו להמשיך את פעילותה של החברה באותם תחומי עיסוק ולשלב את הפעילות של החברות הרוכשות במהלך שיוביל ליצירתו של גוף גדול ומשוכלל בעסקי הבנייה.

כעבור זמן קצר לאחר הרכישה ובעקבות קשיים כלכליים של החברות הרוכשות החליטו מספר גורמים בחברות הרוכשות לנצל את קופת המזומנים של החברה לשימושם הפרטי. מעילות אלו בכספי החברה הובילו לקריסתה של החברה ולהליכי חדלות פרעון.

הנאמן שמונה לחברה הגיש תביעה כנגד פויכטונגר ואח' בטענה כי יש להטיל עליו אחריות אישית כבעל שליטה בגין מכירת החברה לרוכשים שהובילו לקריסתה.

דעת הרוב דחתה את הערעור וקבעה כי בנסיבות המקרה אין להטיל אחריות על בעל השליטה פויכטונגר וזאת לנוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין שניתן בערכאה דלמטה.

עד לפס"ד פויכטונגר וטרם חקיקת חוק החברות בשנת 1999, ההלכה הקובעת ניתנה בע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח)3 )253( 1984) (להלן: "הלכת קוסוי") לפיה בעל שליטה בחברה חב חובת אמונים לחברה ומכירת החברה לרוכש שיוביל להתמוטטות החברה (מכירה חובלת) בנסיבות הידועות לבעל השליטה מהווה הפרת חובה זו. פסק הדין בעניין קוסוי פורש כך שהוא חל אך ורק במקרים שבהם הרוכש פעל מתוך כוונת זדון למוטט את החברה.

פס"ד פויכטונגר הרחיב את היקף האחריות של בעלי שליטה במקרה של מכירה חובלת (מכירה לרוכש אשר מובילה לקריסה של החברה).

כאמור, מצד אחד, בעל שליטה הוא מי שרכש את השליטה בחברה והשקיע בכך מהונו הפרטי, ומשכך הוא בעל זכות קניינית הרשאי לעשות בקניינו כרצונו. מצד שני, יש בכוחו של בעל השליטה להשפיע על פעילות החברה ועל נכסיו של אחרים.

לאור האמור, ונוכח המעמד המיוחד של בעל השליטה בחברה יש לבצע איזון עדין בבואנו להטיל אחריות על בעל שליטה על הפעולות שבהן הוא נוקט. מצד אחד, הטלת אחריות רחבה מדי עלולה לפגוע ביעילות השוק ועל זכויות הקניין של בעל השליטה. מנגד, הסרת כל חובה מבעלי השליטה במוכרו את השליטה עלולה להוביל לכשלים אשר בגדרם השליטה בחברות תועבר לגורמים מפוקפקים באופן שיגרום נזק ממשי לרבים, ובסופו של דבר אף לשוק בכללותו.

לאור כל השיקולים שנבחנו כב' השופטת וילנר קבעה את כלל האחריות שתוטל על בעל שליטה כדלקמן: "האחריות בגין הפרת חובת ההגינות תוטל על בעל שליטה בגין מכירה חובלת, אם ידע (או עצם עיניו מלדעת) על קיומן של נסיבות אשר אדם סביר שהיה יודע על קיומן היה צופה ברמת וודאות גבוהה כי כתוצאה מהמכירה תתמוטט החברה. ובמילים אחרות, כלל האחריות המוצע בוחן בשלב הראשון את מצב תודעתו הסובייקטיבי של בעל השליטה (אילו נסיבות היו בידיעתו), ובשלב השני, לאור ידיעותיו אלה בפועל, בוחן אם חרג בעל השליטה מסטנדרט התנהגות סביר."

כב' השופטת דפנה ברק ארז, הצטרפה לדעתה של כבוד השופטת וילנר אך לדעתה יש להרחיב את הכלל בשני מצבים: אחד, במצב שבו בעל השליטה המוכר יטען "שלא ידע דבר על הרוכש טרם המכירה, הגם שבדיקה בסיסית הייתה עשויה לסייע בעדו לקבל מידע על הרוכש ולשפוך אור על הנזקים שעלולים להיגרם לחברה כתוצאה מכך"; שני, הגם שבמצב הרגיל עילת תביעה בגין מכירה חובלת תתאפשר רק עם הפיכת החברה לחדלת פירעון, אין לשלול על הסף את האפשרות של תביעה גם במקרה של פגיעה אנושה בחברה אשר לא מגיעה כדי חדלות פירעון"

כב' השופט אלרון מצידו ביקש דווקא לצמצם את החלת כלל האחריות וקבע כי לגישתו אין להטיל אחריות על בעל שליטה במקרים בהם הרוכש בזז את נכסי החברה אלא אם כן הרוכש התכוון לבזוז את נכסי החברה במועד ביצוע העסקה.

סיכום

בפס"ד פויכנטונגר נקבע במקרה של מכירה חובלת יש לבחון את אחריותו של בעל שליטה בעיקר מנקודת מבט של חובת ההגינות. פס"ד פויכנטונגר הלכה למעשה העניק פרשנות לחוק החברות ולחובת ההגינות המוטלת מכוחו על בעל שליטה.

כך, פס"ד פויכטונגר קבע את כלל האחריות לפיו בעל שליטה נושא באחריות למכירה חובלת אם ידע או עצם עיניו מלדעת על נסיבות שהיו מביאות אדם סביר לצפות ברמת ודאות גבוהה כי המכירה תגרום להתמוטטות החברה. חרף הקביעה של הרחבת האחריות שיש להטיל על בעל שליטה במקרה של מכירה חובלת ובהתאם לכלל האחריות שנקבע על ידי כבוד השופטת וילנר, שלושת השופטים דחו את הערעור וקבעו כי בנסיבות המקרה אין להטיל על פויכטונגר אחריות וזאת נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.