הסכמי רישוי טכנולוגיים – סוגיית הבעלות במוצרים נגזרים

הסכם רישוי הינו חוזה משפטי בין שני צדדים, הידועים כנותן רישיון ומקבל רישיון. בהסכם רישוי טכנולוגי טיפוסי, נותן הרישיון מעניק למקבל הרישיון זכות שימוש ורישיון מוגבלים למסחר את המוצרים בבעלותו בתנאים מסוימים. מנגד, מקבל הרישיון מקבל על עצמו שורה של תנאים בנוגע לשימוש במוצר ומסכים לבצע תשלומים לנותן הרישיון הידועים כתמלוגים.

אחת הסוגיות המרכזיות בהסכמי רישוי טכנולוגים מתייחסת לזכויות בעלות במוצר נשוא הרישיון. כאשר מדובר במוצר מוגמר העניין פשוט למדי, נותן הרישיון שומר לעצמו את הבעלות הבלעדית במוצר. אך כאשר המוצר נשוא הרישיון דורש פיתוח נוסף ו/או יצירת עבודה נגזרת, נושא זכויות הבעלות במוצר הנגזר "המשודרג" (Derivatives) מקבל משנה תוקף והתשובה אינה חד משמעית. במאמר זה נתמקד בהסכמי רישוי של תוכנות מחשב ובסוגיית הבעלות המשפטית במוצרים נגזרים המבוססים על התוכנה המקורית ובחינת הסוגיות כאמור בהתאם לחוק זכויות יוצרים החל במקרים אלו.

 מבוא

ברוב המכריע של המקרים, בשל התחום המשפטי הרחב שהם חייבים לכסות, הסכמי רישוי טכנולוגים כוללים נקודות רבות ומגוונות, כגון: היקפו של ההסכם, נושא הבלעדיות או הגבלות טריטוריאליות; היבטים פיננסיים, שיעורי תמלוגים וכיצד מחושבים התמלוגים במקרים שונים; משך ההסכם ואפשרויות חידושו; וכמובן עיגון נושא הזכויות של מקבל הרישיון ונותן הרישיון במוצר נשוא הרישיון.

אחת הסוגיות המרכזיות העומדות על הפרק בהסכמי רישוי טכנולוגי מתייחסת לזכויות (קניין רוחני) במוצר. כאשר מדובר במוצר מוגמר העניין פשוט למדי, נותן הרישיון שומר לעצמו את הבעלות הבלעדית במוצר. אך כאשר המוצר נשוא הרישיון דרוש פיתוח נוסף ו/או יצירה נגזרת על מנת להיות מוכן למסחור, נושא הבעלות במוצר הנגזר מקבל משנה תוקף והתשובה אינה חד משמעית.

זכות בעלות במוצר/יצירה

ככלל, כאשר המוצר נשוא הסכם הרישיון אינו מוצר מוגמר ויש לבצע בו עבודות פיתוח והתאמות לשימוש ספציפי, נותן הרישיון צפוי להמשיך את פיתוח המוצר ו/או לפתח עבודה נגזרת על מנת להתאימו לדרישותיו של מקבל הרישיון (ולהשקיע משאבים ניכרים בהמשך הפיתוח), ולחילופין נותן הרישיון יעניק הסכמתו למקבל הרישיון לבצע את המשך הפיתוח.

אחד מהשימושים הפופולאריים בתעשיית פיתוח תוכנה הינו שימוש ליצירת "עבודה נגזרת" (Derivatives). פעמים רבות נוצרות יצירות המתבססות על יצירות קודמות, לדוגמא: אדם פיתח תוכנה ייעודית לבתי מלון בהיבט התפעולי ("היוצר"). לימים, היוצר מתקשר עם גוף אחר ומעניק לו רישיון להשתמש במוצר ("מקבל הרישיון"). מקבל הרישיון מפתח יצירה נגזרת של התוכנה ומתאים אותה באופן ספציפי ללקוח מסוים.

האם בדוגמא הנ"ל מקבל הרישיון יכול ויהיו לו זכויות יוצרים בעבודה הנגזרת?

תחילה נציין כי תוכנת מחשב הינה "יצירה ספרותית" המוגנת על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק").

החוק מעניק לבעל זכות היוצרים אתהזכות הבלעדיתלעשות ביצירה (או בחלק מהותי ממנה) את הפעולות שהוא מונה בסעיף 11 לחוק. אחת הפעולות הינה "עשיית יצירה נגזרת" שמוגדרת כ"עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד". יוצא אפוא, כי מי שמעוניין ליצור "יצירה נגזרת" המבוססת על יצירה מוגנת, אף אם היצירה הנגזרת הינה יצירה עצמאית, חייב את הסכמת בעל זכויות היוצרים ביצירה המקורית על מנת שיהא רשאי ליצור על בסיסה.

עוד קובע החוק בסעיף 37 כי "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב".

אם ניישם את הוראות החוק על הדוגמא לעיל, נראה אם כן, שמאחר ויצירת עבודה נגזרת היא פעולה בגדר זכותו הבלעדית של היוצר, והעברת בעלות במוצר טעונה מסמך בכתב הרי ככל והצדדים לא עיגנו בהסכם כי הזכויות ביצירה הנגזרת עוברות למקבל הרישיון, ברירת המחדל היא שהן נותרות בבעלותו הבלעדית של היוצר (נותן הרישיון). בהתאמה, על מנת שמקבל הרישיון יהיה בעל זכויות כלשהן יש לקבוע זאת מפורשות בהסכם.

סוגיה נוספת שעולה לדיון בהקשר זה הינה האם נותן הרישיון, אשר התקשר בהסכם למתן רישיון ייחודי בלתי מוגבל לשימוש לגוף אחר בגין תוכנה שפיתח, רשאי להמשיך לבצע שימושים בתוכנה המקורית, לפתח יצירות נגזרות של אותה תוכנה מקורית לשווקה ללקוחות נוספים ועוד.

תחילה, יש לבחון האם ההסכם בין הצדדים קובע מפורשות כי הבעלות במוצר עוברת למקבל הרישיון והלכה למעשה שולל את זכותו הקניינית של נותן הרישיון בתוכנה המקורית. העובדה כי ההסכם העניק למקבל הרישיון הרשאה בלתי מוגבלת לשימוש בתוכנה המקורית, אינה מורידה או מעלה לעניין זכות הבעלות בתוכנה המקורית, שנותרה כאמור בידי נותן הרישיון. כך, ככל והסכם הרישוי לא שלל באופן פוזיטיבי את זכותו (הקניינית) של נותן הרישיון בתוכנה המקורית, הרי שנותן הרישיון רשאי להמשיך ולפתח את התוכנה המקורית ולשווקה ללקוחותיו, ואין בכך משום הפרה של זכויות מקבל הרישיון. מנגד, ככל והסכם הרישוי אכן שלל את זכותו הקניינית של נותן הרישיון כאמור, יש לבחון האם הפעולות שבוצעו בתוכנה המקורית הינם אכן בבחינת "פיתוח".

האמור לעיל תקף גם במקרה קיצון יותר, כאשר נותן הרישיון נותן את הסכמתו למקבל הרישיון לפתח את התוכנה המקורית, או ליצור עבודות נגזרות, ואף מסכים כי עבודות נגזרות אלו יהוו זכויות קניין של מקבל הרישיון. במקרה זה, כל עוד לא נשללה מאת נותן הרישיון הזכות לבעלות על התוכנה המקורית, רשאי הוא להמשיך ולבצע את כל הפעולות המותרות על פי החוק כבעל זכות יוצרים בתוכנה המקורית.

סיכום

חוק זכויות יוצרים החל, בין היתר, על תוכנות מחשב מעניק הגנות שונות ומגוונות לבעלים של יצירה. יחד עם זאת, זכויות יוצרים, הינן זכויות קנייניות אשר ניתנות למסחור בין אם באמצעות מכירת המוצר ובין באמצעות מתן רישיון לאחרים.

כפי שעולה מהאמור לעיל, לניסוח הסכם רישוי טכנולוגי ועיגון כל ההסכמות בין הצדדים בצורה דווקנית בהסכם יש חשיבות מכרעת. יש ליתן את הדעת מראש בקשר לזכויות הקנייניות של שני הצדדים להסכמי הרישוי ולעגן אותן בצורה מפורשת ומדויקת בהסכם.